תלושי מזון - מס' 3

קפה ב"קפה קפה"

ניפגשנו ב"קפה קפה" בנווה צדק, יום שישי בבוקר כדי לעדכן ולהתעדכן על השבוע/שבועיים שעברו.

זו ההזמנה ל'פגש' הבנות שאורגן.

הזמנו ארוחת בוקר מפנקת של מאזטים, חביתות, גבינות וסלסלת לחמים.

מה שהיה יפה במיוחד זו הרחבה המקסימה של סוזן דלל בה ממוקם הבית קפה.

שמש זהרה במיימי המזרקה הקטנה במרכז.

ליאן סגרה תוך כדי עיסקאות נדל"ן בשווקי מזרח אירופה.

קרן סחרה בבורסה וסגרה עיסקת ענק עם סטארט אפ יפני.

עדי ואני חשבנו במה כדאי להשקיע את הכסף, יהלומים או זהב.


ועל כל זה אני אומרת - טפו טפו טפו בלי עין הרע.
ואז עבר חתול שחור....

צהוב ועננים

ליאן הציגה תמונות מתוך סט הצילומים הזה שצילמתי כבר לפני חודש בבלוג שלה.

http://thecoolcloset.blogspot.com/

הנה כמה תמונות שאני אוהבת במיוחד.

מסיבעבע

כך פתאום הוזמנתי ל'מחבוז' (בעברית: מסיבעבע). בשל חשדנות קלה מצד המזמינות (מי זו המוזרה הזו שרוצה לתעד מסורת משפחתית? ובכלל מה מרגש בזה???) האינפורמציה שזרמה אלי בהקשר לאופי האירוע הייתה דלה ומצומצמת, קצת כמו לקראת מסיבת טבע סודית, מה שעורר את סקרנותי אפילו יותר. בתחילה היו בידיי שלוש פיסות מידע בלבד: האירוע מתמקד בהכנת מאפים עיראקים, זהו מפגש משפחתי וההתרחשות תתקיים בבית משפחת בקר.

איפה האירוע מתקיים שאלתי, וכתשובה התבקשתי לנחות בדירת בבית משפחת בקר למחרת בשעה 12:00.

אז לא ידעתי שהפעילות בדירה התחילה כבר בשעה 9:00 בבוקר עת הכנת בצק המאפים.

באיחור קל נכנסנו לדירה ענת ואני. בכניסה קיבל את פנינו שולחן אוכל גדול וסביבו כעשרה בני משפחה בגילאים שונים ובעלי ותק שונה בתחום, עוסקים בפעילויות רידוד, מילוי וגילגול לפי סדר עבודה ברור כשלכל אחד מבני המשפחה יש תפקיד ספציפי בתהליך. במטבח עוד כ-7 משתתפות בתפקידי מפתח – פתיחת וסגירת מעגל האפייה: מי שמכינות את הבצק הן גם אלה ששולחות אותו אל התנור ואל הטיגון ומוציאות אותו משם אחרי מטמורפוזה שהופכת אותו לחתיכה של אושר מנחם.

התעלומה, כך הרגשתי מתחילה להתבהר, מדובר במפגש משפחתי שבו הכנת המאפים המסורתיים זה רק תירוץ לגיבוש. הפסקול של הפעילות היה הצחוקים הנפלאים והקסומים של היוצרים לנוכח סיפוריה המצחיקים והמרגשים של יסמין (איך היה להופיע עם מרגול??). ענתי מיד תפסה את מקומה ליד השולחן והחלה לקחת חלק בגלגולים. בכל זאת יש לה קצת דם ספרדי בידיים.



התהליך מאוד ברור, הדודות מכינות את הבצק המופלא והגמיש הזה וחותכות אותו בידיהן לכדורים קטנים בדיוק בגודל המתאים להכנת המאפים. כקסם כדורי הבצק שווים בגודלם.
הכדורים מרודדים לעיגולים קטנים ושטוחים בעזרת מערוכי עץ נוסטלגיים, במיומנות מופלאה על ידי בעלי מקצוע מתחלפים.

התחנה הבאה היא תחנת המילוי. למשימת המילוי נדרשת אהבת בצק ומיומנות ידיים נרכשת.



אומנם צעירי השבט ממלאים עצמאית, אבל הם שואלים את הדודות מידי פעם כדי לקבל אישור על גודל/ צורה/ איכות הסגירה. המילוי משתנה בהתאם לבצק ובהתאם לקצב ההתקדמות, ואין ספק שפורץ מתוכך אושר גדול כאשר אתה מתחיל לזהות את תחתית קערת המילוי מבצבצת.

הייתי צריכה להיות ממש מרוכזת כדי לשים לב לרצף המילויים שזרם לשולחן העבודה, כשהגענו לדירה מילוי החומוס כבר נגמר והסמבוסקים המעולים כבר נשלחו לעמדת הכיריים במטבח לטיגון עמוק. מילוי הגבינה לסמבוסקים האפויים היה בשיאו, ואז הוגש לשולחן המילוי המתוק הראשון שמורכב מתערובת של שקדים מרוסקים, סוכר, קינמון והל, ומתגלגל לכדי סיגרים דקים וארוכים הנאפים בתנור.

מה שנקרא, תתאמנו בקטנה עם להקת החימום כי תיכף פורץ לפה הכוכב האמיתי של הערב ה"בעבע בתמר". בעבע הוא למעשה עוגיית בצק עגולה ושטוחה המלאה בתמרים ואגוזים, מעליה שומשום – ובמרכזה חור. אגב, חירור הבעבע הינו תפקיד של כבוד ולא כל אחד זוכה להיכנס לעמדת המחורר.

זה אושר גדול להכין את הבעבע ואושר גדול יותר לאכול. מי שלא טעם בעבע טרי וחם כנראה עוד לא לגמרי יודע טעימות מה היא, ומכאן נולד הכינוי מסיבעבע.

תודה ליעלי ויסמין בקר שפתחו את ביתן בפניי, תודה להורים המקסימים על טוב ליבם ותודה לדודות והדודים על הפתיחות.
תודה לענת ריב"א על ה'שידך' והעריכה.



בעבע תמרים:



להכנת הבצק:

1 קילו קמח
200 גרם חמאה
2 ביצים
כפית שטוחה מלח
2 כפות שמרים יבשים

את כל החומרים מערבבים במערבל עד שמתקבל בצק אחיד.
מעבירים את הבצק לקערה, מחסים במגבת שלא יתייבש ומשאירים אותו לנוח לפחות 20 דקות עד שהוא מכפיל את ניפחו. כדאי לבחור את הפינה החמה ביותר בבית כדי לעזור לו.

מלית התמרים:

שקית אחת של תמרים ללא חרצנים בוואקום
כפית קינמון
אגוזי מלך

שומשום לציפוי המאפה.

להכנה:
מחממים את התנור ל-180 מעלות.

מחלקים את הבצק לכדורים בגודל כדור פינג-פונג.
משטחים את הכדור במרכז כף היד ויוצרים שקע למלית.
בתוך השקע מכנסים את המילית כמות של חצי כדור פינג-פונג .
עוטפים עם הבצק את המלית היטב עד כדי כדור ומהדקים את הפתח כדי שלא ייפתח באפייה.
משטחים את הכדורים עד שהם נראים כמו פיתה קטנה וטובלים בקערה עם שומשום.
מעבירים לתבנית עם נייר אפייה ויוצרים חור במרכז בקוטר של חצי סנטימטר.
מורחים ביצה על המאפה כדי שיקבל גוון יפה בתנור.

אופים עד שמתקבל צבע של אפייה.

בפרק הבא: הפעילות במטבח ואיך הצלחתי להוציא את סודות הריגול למתכוני הבצק והמילוי מהדודות. וגם- מתכון לסמבוסק גבינות אפוי.

יום הולדת של עילאי- בקיץ האחרון

מי שבא לו בא

מחר- מסיבעבע

תלושי מזון - מס' 2

עדי חברתי הטובה אמרה לי שאני חייבת לטעום את ארוחת הבוקר של "אידלסון 10",
אז נפגשנו שישי אחד מלא שמש של סוף דצמבר.

"אידלסון 10" לא באידלסון, ואל תחפשו אותו שם,

מזמן עבר לבן יהודה 252 והתורים הארוכים בכניסה לבית הקפה ידועים בכל העיר.

המתנו בכניסה כ-20 דקות כי ידענו שתינו איזה שולחן בדיוק אנחנו רוצות, זה שנימצא בחוץ כמובן.

התיישבנו והזמנו ארוחת בוקר לשתינו.

לשולחן הגיעה בתחילה סלסלת לחמים וחמאה מגוונת שהכילה לחם כהה ודגנים, לחמניות מלחם לבן מתוקות וקרואסון בייבי. כבר הרגשנו אושר. המאפים היו טריים וטעימים במיוחד. ללחמים נוספו סלט, גבינה צהובה, נקניק, חביתה מקושקשת ו- 2 כוסות קפה.

היה מאוד מוצלח. אני לא יודעת אם זו החברה הטובה של עדי או באמת ה-ארוחת בוקר אבל אני יכולה לסכם שהיה מאוד טעים, חמים ונעים.

יהיה כייף לקבל המלצות לארוחות בוקר שוות בתגובות

לחם בירה

תקשיבו,
אני פותחת בהתנצלות, לצערי ובניגוד לפוסטים הקודמים, לא יצאו לי תמונות יפות. אני לא יודעת מי אשם (ברור שלא אני) ומה אשם בזה (ברור שהמצלמה והמרקורי המעצבן שחוגג עכשיו את עצירתו) אבל אני ממש לא מוכנה לוותר על מתכון לחם הבירה המעולה של ניר חיון, במיוחד לאור העובדה שהלחם בירה נעשה על ידו באהבה גדולה והרי ידוע שבצקים זקוקים קודם כל לחום ואהבה כדי לצאת מהתנור מעולים.לכן בחרתי בו כמתכון החורף הראשון שלנו הרי בקיץ לא ממש מתחשק לפתוח תנור אפיה.

דמיינו: ערב. ראשון לציון. בית משפחת חיון-סגל המקסים. אוירה משפחתית ואני כמובן נמסה לחלוטין מאושר.

במטבח עומד ניר ,גבר אמיתי, ומתחיל לסדר את חומרי הגלם ואחרי זה מכין את הלחם. מסתבר שזהו מתכון אהוב מאוד בביתם של רונית, ניר ונועה, הם מכינים אותו מידי פעם והכייף האמיתי הוא שהמתכון מאוד פשוט. לערבב בקערה להעביר לתבנית ולהכניס לתנור.

לדבריו של ניר זה 'המתכון' שמרשים בחורות בדייטים מכוון שמיד נוצר הרושם של גבר בשלן. האמת היא שיש בי צד שמסכים איתו, יש משהו מטריף בגברים שאוהבים ומחבבים את המטבח ולא מפחדים להתנסות, גם יש תחושה שבמידה ואני אהיה רעבה יש מי שידאג לי.
ובואו נעבור למתכון עצמו. ושתהיה לנו שנה אזרחית טובה ומלאת אושר.

לחם בירה

המרכיבים:

בקבוק בירה. במקרה שלנו השתמשנו בבירה גולדסטאר.
קמח תופח קטן
כפית מלח
כפית פלפל שחור
כתוספות ניתן לבחור ולהוסיף: אגוזי מלך, עגבניות מיובשות, צימוקים וכו'. אנחנו בחרנו להוסיף צנוברים.

אופן ההכנה:

מחממים תנור ל- 150 מעלות.

מעבירים לקערה את הקמח, המלח והפלפל השחור.
מוסיפים את התוספות שבחרתם ומערבבים אותם בקמח היטב כדי שלא ישקעו.

אחרי זה מרוקנים את בקבוק הבירה ומערבבים היטב ליצירת תערובת אחידה.
מקמחים תבנית אינגליש קייק ומעבירים את התערובת.

אופים כחצי שעה בתנור בחום של 150 מעלות.

תלושי מזון - מס' 1

הפי בירת'דיי , חזוס! - מאת נטע שליו

אין ספק שבין נושאי העניין הביזאריים שלי (הכוללים קשתות לשיער, בלוגי אוכל מהממים ושלומי סרנגה) מככב העניין האדיר שלי בדתות. בתור מי שסיימה זה עתה תואר בהיסטוריה כללית ולימודי מזרח אסיה, הדת – ובעיקר הדת הנוצרית – היא בעיני המרתקת מכולן. השילוב של תכנים פאגניים, טקסים יהודים עתיקים וקפיטליזם לשמו, יצרו בעיני את אחת הדתות המרתקות ביותר בעולם.

בשל עניין זה, מאז ומעולם חלמתי להשתתף במיסת חג מולד אמיתית. אולם תמיד היה זה הקור, העצלות או סתם הסנוביות התל אביבית הידועה לשמצה, שמנעו ממני לעלות לקדושה בערים. והנה, השנה התמזל מזלי. הבחור שאיתי נודע כמשתף פעולה עם התשוקות שלי, והסכים, ברוב טובו ואצילותו לשמש לי חבר ורע לחוויה מרתקת זו. (בייב, מזל טוב - אין כמווך בעולם כבר שנתיים!)

קודם כל, הסבר קצרצר- חג המולד כפי שחוגגים אותו היום הוא המצאה די מודרנית. בעת העתיקה ישו עוד היה אל של ממש, ולא בנו של האלוהים שהתגלגל לאדם בשר וחי. כמובן שמהרגע שהוכרז כאדם, חלה החובה להמציא לו גם יום הולדת. ה-25 בדצמבר, היה, לפי התיאולוגים של אותה העת, היום בו מתה השמש ונולדת שמש חדשה. אם כך, הנוצרים תפסו טרמפ על יום הולדתו של אל השמש ואמרו להמונים: מעכשיו השמש מתה, ישו נולד. משנה למישהו? כנראה שלא ממש...

בדרך החלטנו לשלב את המאווים האינטלקטואליים שלנו עם קצת קולינריה ירושלמית. שמענו נצורות ונפלאות על מסעדה ירושלמית די חדשה בשם "מחניודה", השוכנת, במפתיע, בואכה שוק מחנה יהודה בירושלים.
נכנסנו למסעדה העליזה ושוקקת החיים ב- 21 בערב, הושבנו על הבר וזכינו בלי יותר מדי חילופי מילים לשני צ'ייסרים על חשבון הבית. התפריטים, הכתובים על גבי נייר מדפסת הזכירו לנו מאד בפרוזאיות המתפרצת את הגיגיו של אייל שני. ניסוחים כמו "גבינה מעולה ששכחנו את שמה" או "קופסת שוקולד מלאת שוקולד במילוי שוקולד" הצחיקו אותנו ואף גרמו לנו לחשוב ש"זה לגמרי 2008". תל אביבים מגניבים שכמונו חשנו עצמנו תיירים והתייעצנו בברמן החביב ביותר כדי לבדוק מה כדאי. ההמלצות שלו היו קצת יותר "כבדות" ממה שחיפשנו, ולכן הזמנו באופן עצמאי – דיונון משומר - שהיתה מנה מדהימה בכל קנה מידה, סשימי "של אייל" (קצת חריף, עם מנגו מתובלן נהדר), סלט מוצרלה ועגבניות (נשמע בנאלי ולמרות זאת רענן ומעולה). כיוון שהיינות בתפריט היו יקרים במיוחד לדעתנו הזמנו בקבוק לומברוסקו. באורח שהזכיר את נס פך השמן המשיכו הכוסות שלנו להתמלא הרבה הרבה אחרי שהוא נגמר. נקודה זו היא מאד ראויה לציון - המסעדה הזו מפנקת ברמות על. זוכרים את אותן מנות שהברמן המליץ לנו עליהן ולא הזמנו? לפתע קיבלנו אותן על חשבון הבית ונוכחנו לדעת שהיינו צריכים להקשיב. פולנטה (קמח תירס) נימוחה עם כמהין, פרמזן ואספרגוס הגיעה בצנצנת והיתה, ללא שום ספק, המנה הכי טובה של הערב. קבב ירושלמי - שילוב של טחינה, בשר, אריסה ועגבניות במחבת היה עשוי נהדר אף הוא, למרות שפחות השתלב עם שאר מרכיבי הארוחה. כמנה עיקרית חלקנו נתח קצבים משובח במיוחד, שהגיע לבקשתנו עם פירה במקום פולנטה ומח עצם. הלוואי והייתי זוכרת את תיאורי המנות כפי שהן הופיעו בתפריט, אבל לצערי כיוון שהצ'ייסרים לא הפסיקו לזרום, המוסיקה הוגברה לווליומים של מסיבת חשק צוענית ובחורות התחילו לפזז סביבי, הלך רוב הזיכרון. לקינוח אכלנו ריזוטו עם גלידת קוקוס ומנגו שהזכיר את מנת הטפיוקה האהובה עלי מ"בית תאילנדי".

מתנדנדים מעט (אני) ובזכות הוראות מירושלמים אמיתיים (אלה שישבו לידינו על הבר) שמנו פעמינו אל העיר העתיקה. מחוץ לכנסיית הגואל עמדו כ- 150 ישראלים, תיירים וסתם עוברי אורח שניסו להיכנס אל דלתות העץ הגדולות שאותן ניסו (באופן די לא נוצרי) לסגור באלימות. השעה היתה עשרים לחצות, והייאוש החל לחלחל. התחלנו ללכת לעבר כנסייה אחרת, שבה המיסה, כך הסביר לנו הנזיר המסכן שהערנו משנתו "נגמרה מזמן".
ובכן, אנשים כמונו לא יאמרו נואש, ובעזרתם של כמה מג"בניקים חביבים ותיירות צרפתיות שהשתרכו אחרינו, הגענו אל הגאולה. מנזר סנט אנה, כנסייה קתולית צרפתית יפהפייה, השוכנת בסופה של ויה דולורוזה, בה התנהלה מיסה מרגשת ואינטימית של כ- 60 איש, בשפה הצרפתית בלבד. לא הפריע לנו שלא הבנו מילה מדרשת הכומר או שלא ידענו את מילות השירים ששרו המאמינים מסביבנו. זה היה בדיוק מה שרצינו לראות. האווירה, גלימות הכמרים הצחורות, ריח הקטורת שאפף את הכנסיה, וכמובן – לחם הקודש, אותו קרקר דק שהוא הכיבוד המרכזי ביום הולדתו של האדון, שבאקט של קסם נוצרי הופך במלמולו של הכומר לגופו של ישו.

למרות שאני מצטטת לעיתים קרובות משפט ששמעתי בקורס של פרופ' שלמה בידרמן (החובש כיפה, דרך אגב) הטוען כי אלים הן ישויות פיקטיביות שהומצאו על ידי אנשים שדימיונם עולה על שכלם, אין ספק שבלי קשר לאמונה, הביקור בירושלים היווה עבורי התחזקות של ממש. התחזקות באמונה שלפעמים חוויות של חו"ל נמצאות במרחק של 40 דקות נסיעה מרוטשילד, ושאלוהות של ממש יכולה להתגלות בתבשיל פולנטה עם כמהין.

יום הולדת שמח ישו!!

עריכה: ענת ריב"א

זה לא רקוב זה דבש

השבוע התחיל החורף רישמית לכן החל משבוע הבא הבלוג יכנס לאוירה חורפית , ישים על עצמו מגפיים ויאפשר ביקור וחשיפה למתכונים חורפיים. כולי תקווה שגם המזג אויר בחוץ יישר קו עם הבלוג, בינתיים אני עוד לובשת חולצות קלילות.

בפרק הקודם: יעל שובל, דנה פרידמן ואני ניפגשו לשבת ניפלאה של אפייה, הגשנו לכם את עוגת המילקי.

בפרק הנוכחי: זהו הפרק השני של יום שבת האפיה שלנו, יעל ודנה אופות יחד מאפינס בננה שוקולד.

זהו מתכון בסיסי ויחסית קל למאפינס טעימים במיוחד.

בתאבון!


מאפינס שוקו בננה

חומרים:
150 גרם שוקולד מריר
100 גרם חמאה
1 כוס סוכר
2 ביצים
4 בננות בשלות מאוד
1.5 כוסות קמח
1 כפית אבקת אפיה
חצי כוס פצפוצי שוקולד, אפשר לערבב סוגים שונים.

הכנה:
מחממים תנור ל- 180 מעלות.

ממיסים את השוקולד החמאה והסוכר ב'בן-מארי', זה נשמע מסובך אך למעשה כל מה שצריך לעשות הוא: להניח סיר עם מעט מים על הכריים ועליו קערה, זו הצורה הנוחה והנכונה ביותר כדי להמיס את השוקולד בדרך זו השוקולד נמס באופן איטי מחום האדים של המים. לאחר שהתערובת הפכה להיות בעלת מראה אחיד, מצננים היטב ומוסיפים בהדרגה את 2 הביצים.


להשלמת המאסה מוסיפים את הבננות, ומערבבים היטב. מוסיפים את הקמח ואבקת האפייה ומערבבים רק עד שהקמח נבלע בתערובת (נזהרים מערבוב יתר, שהופך את המאפינס לדחוסים וקשים מידי).
הכיף מגיע בסוף כשלתערובת נכניס את פצפוצי השוקולד השונים (אפשר להתפרע ובמקום חצי כוס של פצפוצים, לשים כוס שלמה!), נעביר אל תבניות המאפינס (לנו היו מסוגים שונים: לבבות, עיגולים וחרציות) ונכניס לאפיה קצרה של כ- 15 דקות בתנור שחומם מראש.


אם אין תבניות מאפינס, או סתם מתחשק להכין עוגה, אופים בתבנית מרובעת ומאריכים את זמן האפיה ל- 20-25 דקות, עד שהקיסם יוצא עם פירורים (נזהרים לא לאפות יותר מדי- העוגה/מאפינס מתייבשים במהירות).

תודות: שוב תודה גדולה לדנה ושמואל על האירוח ועל הלב הרחב וליעל על הרוח הספורטיבית.