יום חמישי, 29 באוקטובר 2009

זן באומנות הראמן


חודש יפן ממשיך בבלוג ואולי בדומה לתרבות היפנית יצא שהתעסקנו השבוע תוך כדי הכנת הפוסט בהרבה פרטים קטנים ובבניה נכונה של התוכן. את הטקסט המופלא שלוקח את הקורא למחוזות רחוקים כתב לשימחתי נדב ברק (אלף זיכרונות מיפן) אליו צרפנו תמונות ניפלאות שצילם חברו ליאור שחר (אלף זיכרונות מיפן 2).


את דברי הפתיחה הפעם העברתי בששון לעורכת המופלאה ענת ריב"א ואני מאחלת לכם קריאה נעימה:

אני מודה, בסושיות אני אוכלת סושי צמחוני ורק לפני חודש טעמתי לראשונה מרק מיסו. אז מה אני מבינה באוכל יפני? אבל הפוסט הבא לא רק עוסק ביפן ובמרק. הוא מביא את ברק, ואת שאהבה נפשו באטריות המשכשכות בציר לוהט. כן, הדרך אל הראמן לא קצרה, אבל אני מבטיחה לכם שבסופה כולכם תרוצו לחפש איזשהו מרק איטריות, שיכפר על זה שאין לנו ראמן אמיתי בנמצא.









זן באומנות הראמן מאת נדב ברק



באופן אישי יצא לי להכיר פסיכי אחד שהתחביב העיקרי בחייו היה מסע אחר הראמן המושלם. הבחור היה שורף קילומטרים ברחבי יפן תוך שהוא חוקר, מנסה ומנהל רישומים שונים ומשונים. בספסל האחורי של רכבו נחו בבלגן מושלם ספרים ומגזינים בסגנון 100 הראמן הכי טובים בטוקיו כו'. ביפן הראמן הוא שיחת היום וגם שיחת הלילה, מבאסטות קטנות ברחוב דרך מקומות בהם אוכלים בעמידה ועד מסעדות עדכניות ואפנתיות, הראמן הוא נושא שיחה בשביל רבים ואף עיסוק אובססיבי בשביל אחדים.

אז מה כל הסיפור הגדול סביב הראמן? מה יכול כבר להיות סביב מרק עם קצת אטריות?
אז זהו, שהראמן הוא אוכל שהוא יותר מסתם אוכל. מתוך כלל החוויות המדהימות שבהן התנסיתי ביפן, אחד הדברים שגורמים לי לגעגועים החזקים ביותר הוא הרצון לאכול שוב קערת ראמן חמה וטובה.

אני נוטה לדמות את הנחיתה הראשונה ביפן, ואת הימים הראשונים שם לסוג של הלם בקו"ם. המקום הראשון אליו הגעתי בתוך כל ההלם הזה היה סוג של "ראמניית פועלים" אשר שכנה בעיר, שהיתה סוג של פתח תקוה בפרברי טוקיו. דמיינו עצמכם אחרי כמעט 30 שעות בדרכים אויריות מרגישים כאילו פרה המליטה אתכם, מגיעים למקום הזוי שלא דומה לשום דבר שהכרתם עד היום. מי שהיה המנכ"ל שלי ב"טוקיו באסטה קורפוריישן" לקח אותי ואת שותפי להרפתקה לאכול, ואנחנו חמורים גדולים בני 22 הלכנו אחריו כמו ילדים בגן שהולכים לנטיעות אחרי הגננת. אבודים בפתח תקווה.

הדבר הראשון ששמים לב אליו ב"ראמניית פועלים" שכזו, הוא הרעש המוזר שנשמע מכל כיוון. גברים יפנים משוכפלים בחליפות רוכנים בעמידה על דלפקים ארוכים, עדשות משקפי הראיה שלהם מלאות באדי מרק חם והם יונקים, שואבים, מוצצים ושותים בקול גדול תוך שהם מניפים ערימות של אטריות גבוה באויר בעזרת זוג מקלות מעץ.




וחזרה לפתח תקווה. התיישבת? מיד תשמע קריאות קרב ביפנית שצוות המטבח מחליף בינו לבין עצמו ונראה כאילו בשבילם מלחמת עולם שניה עדיין נמשכת. מנה של אטריות נכנסת למים רותחים ומישהו הופך שעון חול. בעוד אתה בוהה בגרגרי החול הנותרים אשר מפרידים בינך לבין העונג הצרוף, יד מיומנת דואגת לשים בזריזות בקערה מעט מכל טוב- בצל ירוק, פרוסת בשר, במבוק ועוד מיני ירקות- שכן לא מדובר במרק מוכן המתבשל בסיר, אלא מנה המורכבת על המקום לעיניך. לזה מצטרפת כמות נדיבה של אטריות והכל מוגש לפניך רותח ומהביל תוך דקות ספורות.




הדרך הטובה ביותר לנסות להסביר לישראלי המצוי מהו ראמן ומה העניין הגדול סביב קערה שזרקו בה קצת מרק אטריות וירקות, היא ... דרך החומוס. כשם שניתן לומר שהחומוס הוא קדחת שאומצה על ידינו בהשפעת בני דודינו (שראוי לציין, אינו תופס כזה מקום נכבד בתפריטם) כך גם הראמן הוא במקור אוכל סיני שאומץ על ידי היפנים בחום. לא רק אומץ, אלא כמיטב המסורת היפנית, אומץ שודרג והגיע לשיאים חדשים (עיין ערך סוני).

קיימים כמה סוגים עיקריים של ראמן כשאיזורים שונים ביפן מפורסמים בסוג הראמן שלהם. אז ממה בעצם מורכב הראמן? הכי חשוב – ה א ט ר י ו ת! מדובר באטריות החייבות להיות טריות ולא יבשות, הן גמישות, שטוחות וצהבהבות למרות שאינן מכילות ביצים. הן מורכבות מתערובת קמחים מיוחדת אשר לה מוסיפים מינרלים אלקלינים שונים.
ציפור קטנה לחשה לי על אגם במונגוליה המפורסם במימיו העשירים במינרלים אלה ונחשבים לטובים ביותר להכנת האטריות. אבל רגע, לפני שאתם רצים להזמין כרטיסי טיסה למונגוליה, כדאי שתעמידו ציר...


המרק עצמו מבוסס על ציר של עוף או של חזיר המתבשל שעות יחד עם מרכיבים שונים ומגוונים וכולל תהליך של שבירת עצמות וסינונן. לציר מוסיפים חצי ביצה קשה, נצרי במבוק, פרוסת בשר (כתף חזיר שבושלה שעות בציר של סויה, סוכר, סאקה שום וירקות), אצות, בצל ירוק ועוד תוספות שונות ומשתנות על פי הסוג והמקום. אצל מוסדות ראמן ותיקים מתכוני ראמן ודרכי ההכנה לעיתים קרובות נשמרים בסודיות מוחלטת כאילו היו מתכונים לדילול אורניום.
ישנם ארבעה סוגי ראמן עיקריים:
Shio – פירוש המלה הוא "מלח". מדובר כנראה בגרסה הותיקה מבין הארבע והקלילה מביניהן, שמכילה ציר צלול ללא תוספות ומרכיבים עתירי שומן.

Tonkotsu – ראמן בעל ציר מלא, סמיך ושמן יותר בצבע לבנבן המתקבל מהרתחת עצמות חזיר בציר. זהו הראמן המזוהה ביותר עם קיושו ומוסיפים לו שמן המורכב מסומסום שחור ושום כתוש או ג'ינג'ר כבוש.

Shoyu – "סויה", ציר של מרק זה מתבסס על עוף וירקות, אליו מוסיפים כמויות נדיבות של סויה, מה שכמובן הופך אותו למלוח. מקובל לאכול אותו עם ביצה קשה, אצות, נבטים, במבוק ולעיתים גם פרוסת בשר בקר.

Miso – גירסה שהתפתחה בהוקאידו בשנות ה – 60, ועליה ניתן לומר שהיא יפנית בלעדית. ציר שמן מלא בעל גוף ומעט מתקתק המופק ממיסו וציר עוף או דגים. לגירסה זו מקובל להצמיד תוספות מעט יותר דומיננטיות כגון תירס וחמאה, כל מיני "סחוגים" יפנים, שום כתוש, כרוב, בשר חזיר טעון ועוד מיני הפתעות.

בתוך כל הטירוף הזה תופסות מקום מנות הראמן המוכנות שנמכרות בכל חנויות הנוחות בערימות לא נתפסות. מדובר בעצם ב"מנות חמות", שביפן כמו ביפן הביאו אותן לרמה של אומנות. אמנם לא כמו הדבר האמיתי אבל בהחלט ממכר! (אם כי אני חייב להודות ש"אמא נחה" נשמע פחות טוב ביפנית...). נדרש תואר ראשון לפחות בהכנה כשאתה נדרש להתמצא בין חמש שקיות קטנות בצבעים שונים אשר בכל אחת משתמשים בשלב אחר של ההכנה. באופן אישי הייתי צריך להיות על אדולן חודש כשהפסקתי עם המנות המוכנות האלה.


דמיינו את הסצנה הבאה: לצאת מתחנת הרכבת, השעה שעת לילה מאוחרת, להבחין מרחוק באור מנורה דלוח, להתקרב ולראות אוהל מרופט עם שולחן מעפן ושני ספסלי עץ קטנים, אני והשותף מצטופפים לצד שיכורי רחוב ואנשי החליפות השתויים שאחרו את הרכבת לביתם, נהנים בדממה משותפת מאותן קערות מלאות בכל טוב. מטביעים ביחד את תלאות היום במרק האטריות.
מוסיפים תוספות חריפות, המרק לוהט ואנחנו אוכלים ומזיעים, אוכלים ובוכים, יוצאים ומרגישים כאילו עברנו חוויה שהיא הרבה יותר מאוכל.

יום רביעי, 21 באוקטובר 2009

רוח מזרחית



אני שמחה לבשר על פתיחת חודש יפן בבלוג שלי. התרבות היפנית מסקרנת ומרתקת אותי כבר שנים רבות ולשמחתי לאחרונה התנקזו אצלי מסרים על גבי רוח המזרח חלקם גסים חלקם קלילים, עד כדי כך שנורא מתחשק לי לטוס ליפן אך אני מסתפקת בצפייה בפעם האלף בסרט "אבודים בטוקיו", המכורים לסרט כמובן יבינו אותי ואת המקומות שהסרט המיוחד והעדין הזה לוקח את צופיו.

בפרק הראשון, פוסט מהמם שמשלב יחד חברים יוצרים מוכשרים: ברק שאחראי על הפסקול, הקולות והריחות של יפן, אשר נתן השראה לרעיון וככל שהוא מספר לי יותר על המפגש שלו עם יפן כך אני מבינה שאני בעצם יודעת מעט מאוד על תרבות זו. רויטל ששנות עבודתה כדיילת השאירו בה רשמים הומוריסטים על טיסות ונוסעים ובשנינות נהדרת כתבה פוסט על החוויות והסכימה גם לקחת חלק בצילומים הזויים מעט בלב גן שעשועים שיצאו לשמחתי בדיוק כפי שדמיינתי אותם בראשי. רויטלי, אני מקווה שאת אוהבת את התוצאות. נטע שליו על מתכון הטפיוקה שבזכותו ניסיתי לראשונה את החומר גלם המוזר הזה מד אין יפן ואחרונה חביבה ענת ריב"א שאמרה 'כן' גם הפעם וערכה את הפוסט, לשמחתי. אז הנה הפוסט ה'כואב'-מצחיק של רוי ומיד אחריו מתכון של קינוח טפיוקה.


"אם את רוצה מתוק לכי הכי רחוק....."- מאת רויטל שכן-טוב


אם כל אחד מאיתנו הגיע לעולם הזה בשביל תיקון כלשהו, אני את התיקון שלי כבר עברתי בתור דיילת. מידת הסבלנות, שהיא מידה כ"כ חשובה לדיילת בכלל ולדיילת שעובדת עם הנוסע הישראלי בפרט, מעולם לא הייתה המידה החזקה שלי. מה זה "דחיית סיפוקים"? נו כבר! חייבת להמשיך הלאה, לא יכולה להישאר במקום...הכול אני רוצה כאן ועכשיו. כאמור, ההיפך הגמור מאורך רוח והרבה הרבה סבלנות שכה נדרשים בעבודת הדיילות. תיקון או לא תיקון, גם אדם עם יכולת הסבלנות הכי גדולה ביקום כולו, היה נשבר, מעדיף את מותו מחייו לאחר שהיה צריך להתמודד עם נוסע ישראלי (או צרפתי. לא בטוחה מה יותר גרוע) בתוך צינור הלחץ הזה שנקרא מטוס, במשך 12 שעות 30 אלף רגל מעל פני הים, ולשמוע אותו מתלונן ומבקש ושואל ודורש. כאילו ברגע קניית הכרטיס קנה את המטוס, את צוות הדיילים, את הטייסים ואת חברת התעופה כולה. כל זאת לעתים מלווה בהתקף חרדה, כשהמטוס נוטה מעט ימינה "אנחנו הולכים למות..???!!!!!!" לא אדון, אנחנו לא. זה מזג אויר קצת בעייתי אך עדיין לא איבדנו את 4 המנועים.


אז מי קרא לי מלצרית מעופפת???? שיבוא עכשיו נראה אותו.


ב-4 נוסעים דיברה תורת הדיילים -
(או למה הסצנה של פילוס וחבריו במטוס מארץ נהדרת היא לגמרי מקרה שלקוח מן המציאות)


המתחכם- יסביר לי בפירוט למה מותר להשאיר פלאפון במצב רטט (למרות שאסור); הוא כבר יודע מתי הוא יכול לקום מהמושב ולא צריך את הטייס שיגיד לו , כי "עשיתי מלא טיסות תאמיני לי מבין בזה.."(וואלה? מי נראה לך עשה יותר טיסות אני או אתה?)


הערס- באמאשלך, יפהפיה, את יכולה לעשות לי שחור קטן...עם עוגה...ועיתון ..ולשדרג אותי לביזנס..מה 'כפת לך? (אכפת לי וחצי, לך תקנה לך תאילנדית שתעשה את זה בשבילך. וגם אם הייתי יכולה לשדרג אותך, רחמנותי על הנוסע ששילם פי 3 ממך ועוד יצטרך לשמוע אותך מפצח גרעינים ב-10 שעות הקרובות)


הסטנדאפיסט- מה לי ולחגורת המושב הזו...אני לא צריך לחגור יש לי כבר חגורה במכנסיים... (הרגת אותי עכשיו. בדיחה גדולה. ממש נפלתי, הציעו לך פעם להופיע בצחוק מעבודה? כאילו לא שמעתי את הבדיחה השחוקה הזאת 200 מיליון פעם. ולא. זה אף פעם, אבל אף פעם לא מצחיק).


וזה שלא מפסיק לשאול- תגידי איזה קו את עושה? זה קו קבוע? לא קשה לך לעבוד כל כך הרבה שעות על הרגליים? מעל איפה אנחנו עכשיו?(אהה..מעל המזוודות?!) מה נתיב הטיסה?(בשבוע הבא יש לי תור להשתלת GPS) זה נכון מה שאומרים על דיילות ושירותי מטוס...? (לא, ואני רואה אותך מדמיין את זה כרגע) נכון שהנוסע הישראלי מעצבן? (כרגע תכלס זה רק אתה! אתה! אתה! לך מפה עם כל השאלות שלך אתה לא רואה שאני עסוקה).
כמובן שיש גם את אלה שחזרו מנופש מאורגן של חמישה ימים בתורכיה..והדבר הראשון שהם אומרים :"איזה כיף לשמוע שוב אנשים מדברים עברית" (תקן אותי אם אני טועה אבל היית בנופש מאורגן עם ישראלים..מה בדיוק דיברתם הולנדית?) או "מה חדש בארץ?" (אל תשאל, בחמשת הימים האלה נחתם הסכם שלום עם סוריה ומפלס הכנרת עלה ב2 מטר. מה כבר יכול להיות חדש??)

החיוכים מזויפים אבל העיניים לא יכולות לשקר


נכון שתמיד תהיתם איך בזמן שהפרצוף המעוך שלכם קיבל את הצורה של חלון המטוס, הדיילת שלכם נראית כאילו הרגע יצאה מתוך קמפיין אביבי לבושם החדש של שאנל? המדים מגוהצים, החולצה מכופתרת, מטפחת מרפרפת בקשירת פרפר על הצוואר, שיער מתוח וליפ גלוס רענן על השפתיים, ממש פלא הבריאה. אז זהו, שאת מה שנראה כתמונת פוטו-שופ על השער של לאשה צריך לתחזק. מה שאומר שתיק ממוצע של דיילת יראה בכל רגע נתון כמו מיני סניף של סופר-פארם. משמע: ערכת איפור, מסרק, לק, קרם לחות לשיער, קרם גוף/ידיים (ויקטוריה'ס סיקרט ברור) סבון נוזלי ללא שטיפה (bath& body works), דאודורנט, מגבונים לחים, מברשת ומשחת שיניים, בושם וכמובן כיסוי עיניים (כי בזמן הקצר שמוקצב לנו למנוחה אנחנו ממש לא רוצים לראות אתכם הנוסעים).
אך האקססורי הכי חשוב של הדיילת הוא החיוך. רוב הזמן חיוך מזויף כמובן. תראו לי יצור אנוש שיכול להיות אדיב ושרותי ב-3 בבוקר. בזמן שאתם נרגשים ולא ישנים בערב הטיסה, אני הייתי מנסה לסחוט כל שעת שינה כדי לקום לעבודה באמצע הלילה. אבל כמעט תמיד, ברגע שנרדמתי, ב-2:16 בלילה, השעון כבר מצלצל...אמא! איפה אני? באיזו מדינה אני בכלל? מה השעה? למה קמתי..איזה סיוט. אני מניחה את ראשי שוב על הכר...רגע, זה לא סיוט! אני באמת צריכה לקום. לעבודה! ונחשו מה? יום העבודה הזה לא יסתיים עוד 8 שעות. לא ולא. במקרה הטוב הוא יסתיים בעוד 12 שעות. אני קמה ומסתכלת על עצמי בראי: שיער סתור ועיניים אדומות צורבות. איך אני מוציאה דיילת עכשיו?? קדימה בואי נגרום לנס להתרחש. השיער נמתח, האיפור מתוקתק, המדים נלבשים...קפה קפה קפה...צאי לדרך.
אז נכון, יש גם בונוסים בעבודה הזאת. למשל,שהיות בניו יורק או תאילנד המאפשרות להיות מנותקת לכמה ימים (חפשו אותי.. אני עכשיו עושה שופינג ב-M&H ) מהחיים האמיתיים בארץ. ובכ"ז, תעשו טובה, אני פונה אל הלב שלכם - בזמן שאתם בדרכם לנופש חלומי, אנחנו בעבודה. אז תהיו עדינים עם השימוש בכפתור הקריאה לדיילת. רק אם הנוסע שלידכם נחנק מלחמניה שלא חוממה כמו שצריך ונראה לכם שהוא על סף איבוד הכרה (ואתם לא יכולים להגיש לו עזרה ראשונה) רק אז אולי אפשר לצלצל.


כי במטוס סילון רק עם דיילת וענן תזכרו שיש עוד 250 נוסעים חוץ מכם.



טפיוקה בחלב קוקוס עם פירות טריים


מתכון חמוד לטפיוקה שהעבירה אליי נטע שליו אחרי שאחותה המליצה עליו. תראו, אם להגיד את האמת חשוב להיות מוכנים לפני שמתעסקים עם החומר הגלם הזה מכוון שהוא מוזר (אולי כסמל לתרבות היפנית) הוא צמיגי, סיליקוני וחסר טעם, עד לפה לא ממש משכנע, אני יודעת, אבל אם תעברו את המחסום הראשוני הזה תגלו הפתעה נעימה, כאשר הוא מעורבב עם רוטב הקוקוס אז הקינוח הופך לקסם מעורר שלווה ונחמה.


המרכיבים:


לטפיוקה:
1/4 כוס גרגרי טפיוקה
2 כוסות מים

לרוטב:
1 כוס חלב קוקוס
1/2 כוס מים
4 כפות סוכר
1/4 כפית מלח

להגשה:
2 כוסות פירות טריים חתוכים לקוביות. אני הכנתי חתיכות מנגו וליצ'י מקופסת שימורים.


אופן ההכנה:
שמים את הטפיוקה והמים בסיר ומבשלים על אש בינונית כ-20 דקות תוך ערבוב. מצננים במקרר. וכמו שאמרתי קודם, לא להתייאש בשלב הזה.
שמים את חלב הקוקוס, המים, הסוכר והמלח בסיר קטן ומבשלים על להבה נמוכה תוך ערבוב עד שהסוכר נמס. מצננים במקרר.
הגשה: מניחים כמה כפות מהטפיוקה בקערה, מוסיפים פירות ויוצקים מחלב הקוקוס.

יום חמישי, 15 באוקטובר 2009

המלצה על ספר בישול ומתכון מאת עדי עפר

במדור האוכל של יום חמישי לראשונה ביקורת ספרות, זאת אומרת המלצה על ספר בישול כמובן.עדי עפר חברתי הטובה ממליצה על ספר וגם מגישה לנו מתכון חמוד וקליל למאפה פסטה שדווקא לא נימצא בספר אבל מגיע אליכם עם בונוס תמונות מקסימות, זה רק אם זה בסדר שהנחתום תעיד על עיסתה.


ספר הבישול "חגיגה צמחונית”- המטבח הצמחוני של "על השולחן" – המלצה מאת עדי עפר

עבור מישהי שעד לפני כמה שנים מעבר לפתיחת קופסאות שימורים או הכנת מקרוני אנד צי'ז לא טרחה יותר מידי לבשל זה היה די משעשע כשמורן בחרה לשלב אותי בצילומי מאפה פסטה ובהמלצה על ספר בישול.
כנראה שהאהבה היא שפתחה לי את הרצון והתשוקה לבשל,אולי לחזר אחר אהובי גם דרך הסירים .
אריאל בן זוגי הוא איש אנין טעם והוא גם צמחוני!מה שהופך את הבישול למעין סוג של אתגר (שמעתם פעם על צמחוני שלא אוהב פטריות,קישואים..?!תודו שזו די חוצפה) .
בעולם הצמחונות יש מליון מושגים שעבורי היו סינית כמו סוגי קטניות משונים,דגנים,תחליפי בשר וסויה שניתן מתברר להכין מהם מטעמים מדהימים,אך לי זה היה נשמע בתחילה זוועתי.
לצמחונים שלא נוגעים בבשר ובדגים או כמו שמורן אוהבת להגיד .." שום דבר שיש לו אבא או אימא "
יש הרבה פעמים "חסכים", הם לא מכירים מהו הטעם של קציצות סבתא ברוטב עגבניות,או המבורגר עסיסי וכאן בדיוק נכנס ספר המתכונים -המטבח הצמחוני של "על השולחן ".
קיבלתי אותו מתנה לראש השנה מאחותי שלי,שגם היא וגם אימא שלי דפנה הן בשלניות מדהימות ,מה שאומר שגם לי יש תקווה.
זהו ספר הבישול הצמחוני המושקע והמקיף ביותר שיצא לי לפגוש (ופגשתי כבר די הרבה ..) ובעיקר מה שכיף בו שהכול פשוט ,לא מתחכם ופלצני מידי ועדיין מלא יצירתיות .
בספר יש מתכונים רבים מסלטים ,מרקים ,פסטה,אסיאתי,קציצות,המבורגרים וירקות ועד לנשנושים.

מהרגע שפתחתי אותו הוא גרם לי חשק גדול לבשל ולהכין כמעט כל מה שיש בו ,אך בל נסחף !
המתכון הכי מוצלח עד כה שהכנתי מהספר הוא של קציצות (טבעול טחון ) ברוטב עגבניות,שיצא ממש מתכון של סבתא, מעולה ומחמם את הקיבה והלב. (אריאל ואני ליקקנו את האצבעות..)
ממליצה בחום ולא רק לצמחונים .
שיהיה סוף שבוע נפלא


מאפה פסטה


מרכיבים:


400 גרם פסטה פנה מבושלים על פי הוראות יצרן

לטיגון העגבניות:


4 כפות שמן זית, 250 גר עגבניות שרי חצויות, 1 ענף טימין - שבמקומו עדי מוסיפה תערובת תבלינים איטלקית
מלח פלפל

לציפוי מעל:
200 גרם גבינה צהובה גאודה או רגילה מגוררת


4 כפות חמאה ו- 4 כפות פירורי לחם
אלו הכמויות שכתובות במתכון אבל בהחלט אפשר להגדיל את הכמות לציפוי כדי שיהיה יותר אחיד.



ההכנה:


מחממים תנור ל-180 מעלות. מבשלים את הפסטה לפי הוראות יצרן עד רמת אל דנטה (זאת אומרת לא לבשל יותר מדי) ומעבירים לקערה.


למחבת חם יוצקים את שמן הזית ומוסיפים את העגבניות שרי, ענף הטימין או תערובת התבלינים ומלח פלפל לטיגון של כ- 5 דקות ,אחרי שמורידים מהאש ומוסיפים את הפסטה ומערבבים.



לתבנית משומנת קלות מעבירים את הפסטה והעגבניות ומפזרים את הגבינה הצהובה מגוררת מעל.

הכנת הציפוי הקריספי מעל המאפה:במחבת קטנה ממיסים את החמאה,מוסיפים את פירורי הלחם ומטגנים כדקה עד הזהבה.
מפזרים על המאפה ואופים בתנור כ- 10 דקות.בתיאבון!








תודה לעדי עפר על החברות, על הבישול, על הכתיבה ועל האירוח.

יום שלישי, 13 באוקטובר 2009

בצפון

אני אומרת לכם, הנופים היפים ביותר בארץ תמיד בבתי קברות!






יום חמישי, 8 באוקטובר 2009

פנקייק קסום - משחק ילדים



יש שלב, בו בחורות סביב גיל 30-35 נהיות דודות. לאו דווקא במובן המלבושי כי אם בתחום ריבוי האחיינים והילדים של חברות שצצים כגמדים אחרי הגשם. קרן, עדי ואני הדודות (על בסיס חברות אמיצה של 21 שנה עם אמא שלו) של עילאי. במסגרת הדודתיות המתקדמת אנחנו מתלבטות בינינו מה הוא יהיה כשיהיה גדול ומה צופן לו העתיד. כאילו שמישהו שואל אותנו. בינתיים, כיוון שהוא רק בן שנה וקצת, שנייה לפני שהוא מתחיל לתופף על סירים, השבוע הוא עשה ניסיונות ראשונים בבישול ואפילו שיתף בתהליך את סבתא רלי. השפית.
הכי כייף לבשל עם סבתא, היא נותנת ללקק....


אנחנו, הדודות, מכירות מקרוב את טעמם המדהים של התבשילים והמאפים שרלי יוצרת. עבורו אלו טעמים חדשים ומרגשים אפילו יותר.


אז עילאי, הטור הזה מוקדש לך באהבה גדולה. אני בטוחה שבעוד מספר שנים תיכנס לפוסט הזה, תצחק לעצמך ותתהה מה עשו הדודות ההזויות האלו בשנת 2009 במדיום המיושן הזה שניקרא אינטרנט.

דודה מורן

תודה לעילאי ורלי על הבישול – ועל המתכון הקל והמצוין, תודה לליאן על הרעיון הנפלא והצילומים. ותודה גדולה לענת ריב"א שעורכת.

פנקייק קסום - משחק ילדים

עבור שניים שלושה סועדים.
מדובר במתכון בסיסי, והכי קל בעולם, שניתן לקחת לאין ספור וריאציות.

המצרכים:
1 גביע יוגורט. את היוגורט ניתן לבחור לפי הטעם האישי וכדאי להחליט בשלב הזה אם אתם בקטע מתוק או מלוח. לדוגמא: דנונה טבעי (מצוין לפנקייק מלוח) / 3 גביעים קטנים של גמדים / במקרה הזה ניסינו "יופלה" פירות יער ויצא מתוק ונפלא!
1 ביצה
1 קופסא גבינה לבנה
קצת יותר מחצי כוס קמח תופח (המטרה שהעיסה תהיה סמיכה ולא נוזלית). לא ניסינו להחליף בקמח לא תופח/מלא + אבקת אפיה, אז הניסיונות באחריותכם.
שמן לטיגון

ערבוב:
מערבבים היטב בקערה את כל הנוזלים (ביצה, יוגורט וגבינה לבנה) ומוסיפים את הקמח עד שהעיסה אחידה.



טיגון:
מחממים 3 או 4 כפות שמן רגיל במחבת ומוסיפים כמות של כף וחצי מהבלילה לתוך השמן ליצירת הפנקייק (כף מרק רגילה. כן זה נראה מעט, אבל יתפח בחגיגיות בזכות הקמח התופח). מטגנים משני הצדדים עד להזהבה. אין צורך לכסות בשום שלב.
בין טיגון לטיגון ניתן לנגב את המחבת (בזהירות!!) בנייר סופג ולהוסיף עוד כף-שתים של שמן לטיגון נוסף. זה תלוי כמה הטפלון שלכם הוא באמת מטפלון.

לפנקייק מתוק ניתן להוסיף:
חופן פירות יבשים כמו למשל צימוקים או אוכמניות. לפני שמוסיפים לבלילה חשוב להשרות במים חמים 10 דקות ולסנן היטב. מעבר לזה תמיד נעים וטעים להוסיף שוקולד צ'יפס או אגוזים מסוכרים/ או לא.
לפנקייק מלוח ניתן להוסיף:
בצל מטוגן עד זהוב או בצל מטוגן עם פטריות בתוספת מעט אגוז מוסקט ופלפל שחור.
אופציה נוספת היא להוסיף חופן עשבי תיבול (איזה שאוהבים). אנחנו אוהבים שמיר ופטרוזיליה.
והאופציה האוורופאית: גבינות קשות מגורדות מסוגים שונים.