יום רביעי, 27 בינואר 2010

מתכון מהיר ליום קריר


ווואו, שבוע מאוד עמוס. אז הפעם בלי הפקה גדולה ובלי צילומי ענק, פשוט מתכון מחמם וטעים לחורף.

מרכיבים:

1.5 כוסות אורז מלא
בצל ביינוני קצוץ
גזר אחד חתוך לריבועים קטנים
בטטה קטנה חתוכה לריבועים קטנים
בהרט
מלח פלפל


אופן ההכנה:

1- מטגנים בסיר את הבצל הקצוץ עד שהוא שקוף.
2- מטגנים את הבטטה והגזר עד שהם טיפה מתרככים.
3- מתבלים ב:בהרט על פי הטעם (שימו לב הטעם מאוד חזק אז בעדינות), מלח ופלפל שחור.
4- מוסיפים את האורז המלא לסיר ומערבבים היטב תוך כדי שהתבלינים ניתפסים על האורז.
5- לסיר נכניס 3 וחצי כוסות מים עירבוב אחרון ומכסים עם מכסה.
6 - מביאים לרתיחה ומורידים את הלהבה לאש נמוכה למשך כ- 45 דקות.
7- מסיימים את הבישול כאשר אין זכר למים בסיר.



בתאבון

בדים















יום חמישי, 21 בינואר 2010

בוגרת שנה א'



אני מאוד שמחתי להתארח בשישי שעבר אצל מאיה ושאול, מחלון מרפסת הדירה היפה מציצה פינה ירוקה של פארק הירקון כך שיודעים שנימצאים בסביבה עירונית אבל מרגיש לגמרי אוירה כפרית. יש פינות כאלה ירוקות מסתבר בגוש דן.
אחרי קפה קטן התחלנו בעשיית המרק והקרוטונים שיחסית למרק לא הייתה ארוכה או מסובכת מדיי.
אך לפני המתכון טקסט מעולה שכתבה מאיה על שנת הנישואים ראשונה.

תודה לענת ריב"א על העריכה.
תודה למאיה ושאול מישען על האירוח הנפלא.



בוגרת שנה א'- מאת מאיה מישען

אז אחרי שהשלכתי את עצמי על מורן בקריאות הידד לבלוג המשובח הוחלט כי מן הראוי שגם אני אכתוב משהו, וגם אם זה ייצא סתם- שווה שבסוף יפורסם איזה מתכון טוב. לא ככה?

אח, ואיזה נושא קיבלתי- נישואין. ולא סתם "נישואין"- השנה הראשונה. אז בתור א-מומחית מדופלמת לענייני נישואין, החלטתי לכתוב קצת מהגיגי ליבי בתום שנה מיוחדת זו. נאמר לי פעם מזמן, קצת לפני החופה, שתוקף הילת הכלה מחזיק כשבוע לאחר החתונה, המהדרין אומרים כחודש ובית שמאי מחמירים ואומרים שנה שלמה! יענו, 365 ימים של "ora" כלתית, בהם רשאית הכלה לברך את כל העולם ואחותו, בציפייה להגשמה, כי את הרי, ברור- מלכה, ולמשך שנה שלמה יש בך כוחות על- טבעיים. ברור.
אז לקראת סיום שנה א' לנישואיי (שיבדלו לשנים ארוכות ומשמחות) ותפוגת תוקף הכלה והפיכתה לדלעת (או במקרה שלי לבטטה...), שואלים אותי לא מעט לאחרונה איך אני מסכמת בינתיים, מה היה ובמה נשתנתה השנה הזוגית הזו מהיתר. האמת - לא הרבה. אבל כשהתחלתי לחשוב על העניין לעומק והנחתי בצד את ההנחה הרווחת במשפחתי הלוא היא: "אתם לא באמת נשואים עד שאתם מביאים ילד...", הכה בי השינוי - הזמן הפנוי. וכשאני אומרת זמן פנוי אני מתכוונת לזמן משפחה. כנצר לאילן יוחסין כורדי רב-ענפים, עם שורשים שמגיעים עמוק עמוק עד שיכון ג' בטבריה, זמן החופש שלי בסופי השבוע היה תמיד בגדר זמן שאול (קריצה קריצה). בין הורים, לאחות, לאחים, לבני דודים, סבתא וסבא (חמסה עליהם) לא נשאר לנו הרבה זמן לעצמנו.

טיפל'ה לפני החתונה הבנתי שחלק מהעניין הוא שהזמן הפנוי המועט שיש לנו בסופי שבוע עוד ילך ויתקצר. מסתבר שמלבד ארוחה מסורתית בימי שישי, אני מקבלת גם סט שלם של ציפיות ולוחות זמנים ממשפחה (הם חמודים, אני לא אומרת שלא) אליה סופחתי ברוב כבוד. כך יצא שמדי חודש מתכנסים אנחנו במטבחון, לקבל החלטות ולהעריך, איפה היינו ומה עשינו בחודש הקודם, משווים תאריכים, מפתחים מטריצה, מוודאים ממצאים, בודקים אירועים ומונעים התנגשויות. לאן יפנו פנינו בכל אחד מסופי השבוע הבאים עלינו לטובה?! דבילי עד כמה שזה נשמע, את הנוסחה להצלחת לו"ז ארוחות השישי פיתחנו ממש רק לאחרונה (טוב, למעשה זה לא פיתוח אלא פשוט העתקה מאלפי זוגות לכודים כמונו).

כמו בצבא כך בחיים, ניתן לחלק את הכל לשלוש ומסתבר שגם את ארוחות שישי. אני כמובן מדברת על נוסחת השלוש: ספ"ש אחד- הורים שלי, ספ"ש שני- שלו, ספ"ש שלישי- יחד, זוג, נטול משפחה ולא משנה מה (כיף!). ההיגיון שמאחורי הלוגיקה הזו הוא "מינימום פגיעה במקסימום הספק" (אתם לא באמת מצפים שאף אחד לא ייעלב... נו באמת). כשם שכל אחד מאיתנו הביא לזוגיות שק גדול של משפחה ענפה (חמסה חמסה מלח מים חומוס צ'יפס סלט), שמייצרת מדי חודש בחודשו גם שק טענות של "לא רואים אתכם מספיק", "למה אתם לא באים", "אבל אצל המשפחה שלו אתם נמצאים יותר" ועוד (ואני אפילו לא רוצה להתחיל לחשוב מה יהיה כשיגיעו נכדים) תודה לאל הן מייצרות גם מתכונים מופלאים שמחממים לנו את הלב. "אוף דרקורד" סוג של דרייב בלתי מבוטל לביקור הם המטעמים. בשם מטעמים אלו, מביאה מתכון מבית אמא, למרק טעים לכבוד החורף. בנוסף –מתכון להכנת קרוטונים אפויים (לאלו ששומרים) וקרוטונים מטוגנים (לאלו שנהנים) לכל מי שחשב שאין מה לעשות עם לחם שלא נאכל, "נשיקות" למיניהם או סתם פרוסות שנשכחו בפריזר.
מוקדש להורים אהובים, אחים ורעים, חברים שמזדהים, בברכת חורף נעים עם המון אהבה וחמימות.







מרק ארטישוק ירושלמי

מצרכים:

7 ארטישוקים ירושלמים
בצל גדול חתוך לקוביות
חתיכת דלעת חתוכה לקוביות
בטטה אחת חתוכה לקוביות
4 גזרים וחתוכים
7 כוסות מים
2 כפיות אבקת קארי
1 כפית ג'ינג'ר
1 כפית מלח
2 כפיות שמן זית
חופן כוסברה קצוצה גס


אופן ההכנה:

1. על אש בינונית- מטגנים את הבצל עד שהוא שקוף קצת עם שמן הזית בסיר גדול.
2. מוסיפים את הקארי והג'ינג'ר תוך כדי ערבוב.
3. מוסיפים את יתר הירקות לסיר ומערבבים הכל יחד כדי שיקבל את טעם התבלינים.
4. מוסיפים מים ומלח, מכסים את הסיר חלקית ומביאים להרתחה.
5. לאחר שרותח- לכסות לגמרי את הסיר ולבשל על אש נמוכה כחצי שעה או עד שכל הירקות מתרככים.
6. להוריד את הסיר מהאש ולתת לזה להתקרר קצת.
7. מרסקים את הכל במערבל חשמלי ידני.
8. מוסיפים מלח לפי הטעם ולפני ההגשה מפזרים עלי כוסברה למעלה.



קרוטונים ביתיים אפויים

מצרכים:
10 פרוסות לחם חתוכות לקוביות קטנות
4 כפות שמן זית
מלח
פלפל
טימין יבש
אבקת שום גבישי (לפי העין)
מלח (לפי הטעם)
אופן ההכנה:
לחמם תנור ל 180 מעלות.

לערבב שמן זית עם כל התבלינים בקערה.
להוסיף את תערובת שמן הזית לקוביות הלחם ולערבב הכל יחד בקערה גדולה.
לפזר את קוביות הלחם בתבנית גדולה ולהכניס לתנור ל5-10 דקות עד להשחמה קלה.


קרוטונים ביתיים מטוגנים

מצרכים:
10 פרוסות לחם חתוכות לקוביות
כף שמן זית
2 כפות שום גבישי
כפית מלח
חצי כוס שמן לטיגון

אופן ההכנה:
לערבב כף שמן עם קוביות הלחם (שיהיו משומנות מעט כדי שידבקו בהן התבלינים).
להוסיף שום גבישי, מלח.
לטגן בשמן עמוק עד להשחמה קלה.

בתיאבון!

יום רביעי, 20 בינואר 2010

יום ראשון, 17 בינואר 2010

יום שבת, 16 בינואר 2010

בדרך לגראמי

ענתי ואייל (ו-מיקי) טסים לגראמי, נכון, נשמע הזוי.
קליפ מדהים של יוצר ישראלי בשם אורן לביא שצילם אייל לנדסמן המוכשר והפיקה מיקי ה'מפקית על' מועמד.
מיד אחרי שצוחקים ומתרגשים מרגישים פתאום לחץ בכפות הרגליים ומבינים שהטקס דורש התארגנות הלבשה מיוחדת. צריך להיות זוהרים, מרשימים ולעיתים גם הורסים. צריך לחשוב על כמה לוקים, על נעליים נוחות לעמידה על הרגליים שעות רבות בזמן הטקס ואחריו והכי חשוב תיקי יד ואקססוריז שווים.
איך מתחילים? מכינים קולאז'! אז ישבנו ענת ואני והכנו כזה מגזרי עיתונים שענת גזרה בטוב טעם והבנו ש"מד מן" לגמרי השפיעה עליה.
כל מה שנדרש ממכם קוראי הבלוג הוא להצביע. מצורף לינק.
ואני מקווה לעדכן בקרוב על התקדמות האירועים.

http://www.fuse.tv/ontv/shows/grammy-polldown/poll4.html





יום חמישי, 14 בינואר 2010

מסיבעבע - חלק 2



מפגשים משפחתיים ממיסים אותי לחלוטין. במיוחד כאלה של משפחות אוהבות ומקבלות אורחים כמו משפחת בקר. מיד כשנפתחה דלת הדירה פגש אותי גל חום נעים (ואני לא מתכוונת לגל החום מהתנור במטבח בו נאפו המאפים). יעלי ויסמין בנות המשפחה הנפלאות שהזמינו אותי, קיבלו אותי בחיבוק אוהב. שאלתי, אפשר לפתוח את המצלמה ולתעד? ושמחתי לקבל תשובה חיובית.

אחרי התיאור של שולחן העבודה (ראו פוסט בשבוע שעבר), אנחנו עוברים למטבח שם מתרחשת פעילות שיא. בניגוד למזג האוויר הנעים סביב שולחן העבודה, במטבח חם והתנאים לא קלים כשעומדים שעות על הרגליים, כך שרק החזקים והאמיצים שורדים שם. לתנור נכנסו במהלך כל היום מאפים בקצב וללא הפסקה, מגש יוצא מגש נכנס, מגש ממתין ומגש מתקרר. בעמדת הכיריים מטוגן סמבוסק חומוס על ידי אחד מבני המשפחה, כנראה בעל המיומנות הגבוהה ביותר. שם גם מתרקם השלב הנעים ביותר של התהליך, בו אתה יכול להסתכל על התוצאות ולהיאנח בנחת.

המאפים המוכנים חוזרים אל שולחן העבודה כדי לצפות באחיהם הצעירים שרק מתחילים את דרכם וכדי לתדלק את היוצרים והעמלים. צלחות המאפים מוגשות למרכז השולחן, ברגע שנגעת במאפה הראשון קשה להפסיק, טעם הבצק הטרי והחם בפה מציף אותך באושר. טוב, אמרתי לעצמי, מורן, מספיק, קחי עצמך הידיים, מלאכת הבנת המתכונים רק מתחילה, אין אפשרות לשקוע בטריפ של פחמימות כרגע, המשימה עדיין לא הושלמה ועכשיו כשכבר הצלחת לחדור למעמקי המטבח - זו ההזדמנות הטובה ביותר לנסות להוציא את הסודות מהדודות.

כדי להצליח במשימה הוקמה ועדה: מצד אחד אני האנתרופולוגית מהאקדמיה של האינטרנט, בצד השני הדודות שקיבלו את המתכונים מאמא שקיבלה מאמא שקיבלה מאמא ובאמצע בנות הדודות כמגשרות.


ומסקנות הוועדה הן:
1- מקור המסורת הוא בחגי פורים בעיראק. לפני כעשר שנים ה'מחבוז' עשה עלייה ואחת לכמה חודשים, בתאריך משתנה, נפגשים.
2- האירוע מאפשר לדורות הצעירים להיפגש עם הבוגרים ועל הדרך לשמר את המסורת ואת המאפים הכל כך מיוחדים האלה.
3- בעיראק עבודות המטבח נעשו על ידי נשים בלבד, והחידוש המשמח הוא שבארץ כולם עוסקים בעשייה, גברים ונשים גם יחד.
4- עיראקים מקבלים בחום אורחים ומצטרפים חדשים למשפחה.
5- כל משתתפי המחבוז חייבים לצאת מהדירה כשהם מצוידים בשתי שקיות מלאות של התוצרת (אחת מלוחים אחת מתוקים שיהיה כאן סדר!).
6- הכי חשוב להיות מאושר.

המסקנה העיקרית היא שאתם לא באמת יודעים איזו פעילות סודית מתקיימת בדירת השכנים! התברכתי בהזדמנות מעניינת ומרתקת להופיע כזבוב על קיר ולצפות ב'מחבוז'. אני מקווה שהפוסט הזה יעשה קצת חשק לצעירים והצעירות לבית בקר לתעד גם את שאר המתכונים המשפחתיים לטובת הדורות הבאים.


מחשבות של אחרי:
1) יש לציין שעם סיום ההכנות וכניסת המאפים האחרונים לתנור לפתע הופיעה על השולחן ארוחת צהריים עיראקית מסורתית שלמה, שהכילה כמויות של אוכל שאינו קשור לכל מה שתואר לעיל. מפאת קוצר המקום וגם קוצר הנשימה בשלב הזה – הארוחה על כל מאכליה המהממים לא תועדה.
2) נוכח המיומנות הכה גבוהה של כל הפועלים והפועלות הופתענו למצוא טעות בתהליך, בדמות של מגש סמבוסק גבינה - שטוגן - במקום להיאפות! אל דאגה – נפתחה ועדת חקירה.

תודה ליעלי ויסמין בקר שפתחו את ביתן בפניי, תודה להוריהן המקסימים על טוב ליבם ותודה לדודות והדודים על הפתיחות.
תודה לענת ריב"א על ה'שידך' והעריכה.



מתכון סמבוסק הגבינה

להכנת בצק:
1 קילו קמח
200 גרם חמאה
2 ביצים
כפית מלח
2 כפות שמרים יבשים

את כל החומרים מערבבים במערבל עד שמתקבל בצק אחיד.
מעבירים את הבצק לקערה, מחסים במגבת שלא יתייבש ומשאירים אותו לנוח לפחות 20 דקות עד שהוא מכפיל את ניפחו. כדאי לבחור את הפינה החמה ביותר בבית כדי לעזור לו.

להכנת המלית מערבבים מספר סוגים של גבינות כגון:
פרמזן
גבינה בולגרית
גבינת חמד
גבינה צפתית

שומשום לציפוי המאפה

להכנה:
מחממים את התנור ל-180 מעלות.

מחלקים את הבצק לכדורים בגודל כדור פינג-פונג.
משטחים את הכדור במערוך לידי עיגולים שטוחים.
במרכז העיגול מניחים כפית ממילוי הגבינות.
מקפלים את העיגול בצק לחצי ומהדקים היטב, למען הסר ספק כדי שלא יפתח סוגרים את הסמבוסק בסגירה מיוחדת כמו תפירה שמעט קשה להסביר בכתיבה.
מעבירים לתבנית עם נייר אפייה, מורחים מעל המאפים ביצה עם מברשת ומפזרים שומשום.

אופים עד שמתקבל צבע יפה של אפייה.