תודה מיוחדת לענת ריב"א: עורכת מטעם הוט
"עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו"
(משנה, יומא פרק ח' משנה ט)
זוהי תחילתה של השנה החדשה והכול עדיין חגיגי ומריח מהתחלות חדשות. עוד הדפים לבנים וחלקים בספר, רק מחכים שדברים טובים יכתבו בהם. כולנו מתחילים את השנה מלאי כוונות טובות כאילו היינו מדריכת יוגה שאנטית. יומיים אל תוך השנה החדשה והאידיליה הקוסמית הזו נסדקת אצלי, כשחבר קרוב פוגע בי. שלום לך שנה חדשה...למה דווקא אצלי היא מתחילה ככה??
למרות סקרנותכם הגואה, לא אפרט מה קרה שם.
החשוב הוא, שמאוד רציתי להגיד לו משפט דרמטי בסגנון הסרט קיל ביל: "את הסליחה שאתה צריך לבקש ממני, תבקש מאלוקים, כי הוא יותר סלחן ממני". אבל כמו שאומרים, טיימינג זה הכול בחיים, כי דווקא בשיא ההעלבות והכעס, עולתה בי ההכרה שאנחנו נמצאים בימים של תשובה ושל חשבון נפש שנתי. הימים האלה, שיש הנוהגים לקום בהם בכל לילה ולומר סליחות, הם ההקדמה ליום הכי רוחני וקדוש בשנה - יום כיפור.
אז בעוד אני נושכת את השפתיים, שאלתי את עצמי, למה היום לא יכול היה להיות סתם יום בחודש חשוון או תמוז? הרחק מיום כיפור, שבו אנו נקראים להתעלות מעל הטבע האנושי כאילו היינו מלאכים, לכפר על מעשינו ולהתפלל לסליחה של אלוקים ושל החברים שלנו.
נכון, זה יכול להישמע מעט צבוע, כל הקטע הזה שצריך להתעלות מעל עצמנו דווקא ביום כיפור, וכולם יודעים שלסלוח כדאי כל השנה. איך עושים את זה? הנה טיפ בחינם מספר "מסילת ישרים" (ספר המידות): כותב הרמח"ל, כי הדרך הבטוחה לוודא שאנו הולכים בדרך הישר, היא עשיית חשבון נפש מדי לילה אשר מביא להכרה בטעויות , לחרטה ולבקשת סליחה ומכאן לתיקון וקבלה לעתיד שלא נשוב עוד על אותו מעשה.
הכול נראה פשוט וברור מאליו לכולם, אבל בהנחה שאתם לא נזירים בודהיסטים איך קורה שבכל זאת אנו לא מיישמים ונוטים לסטות מהמסלול? ואולי,כן..בוא נודה בזה, גם מדחיקים את זה לפעמים...
תן לחיות ותן לטעות, תן לעצמך לסלוח..פשוט לאהוב"
(למה לי לקחת ללב א.איינשטיין ש.חנוך)
בכל שנה אני שואלת את עצמי איך היושב שם למעלה רואה מה שאנחנו עושים במשך השנה - כועסים, פוגעים, מעליבים, מתנשאים ומזלזלים בכבודם של אחרים. טוב, אולי לא הכול יחד, ואולי לא בכמויות של סוחר סמים לקטינים מכלא מעשיהו. אבל (וזה אולי ישמע מופרך לחלקכם) אנחנו לא מושלמים וכולנו מתנהגים כך מפעם לפעם. ועדיין הוא נותן לנו את הצ'אנס הזה מדי שנה לבוא ולבקש סליחה. אז איך הוא לא מתייאש מאיתנו?
אז כן, עדיין לא נמאס לו (עובדה שעוד לא יצא מזכר מהשמים לבטל את יום כיפור לאלתר). הציפייה מאיתנו היא כנראה לא להיות קדושים, כי אנחנו בשר ודם וכדרך כל אנוש גם עושים טעויות.
הציפייה היא שנבוא אל היום הזה באמונה שאנחנו לא מתכוונים לחזור על מעשינו השליליים. מה שנקרא "אחטא ואשוב" לא עובד כאן. צריך באמת ובתמים לקוות שהשנה לא נוציא מתיקיית דואר הזבל של מוחנו את אותם הדברים מהשנה החולפת. להאמין שהשנה זה יהיה אחרת. ואם אלוקים נותן לנו את ההזדמנות לבקש סליחה אמיתית מהלב, מי אנחנו שלא נסלח לאחרים ואף נבקש סליחה בעצמנו.
ובכלל מי רוצה להתעסק עם קארמה? הרי זה ידוע karma is a biaaatch
לרגעים של צאת יום כיפור יש שקט מיוחד שקשה לתארו במילים, שקט שמכיל בתוכו חשבון נפש עמוק והבטחות לשנה החדשה, אז הנה כמה דברים בניחוח אוֹרְיֶנְטָלִי שיכולים להמתיק את השעות האלו:
מיץ תפוחים עם חתיכות קוקוס
עוגיות מזל כדי לעזור לגורל להעביר אלינו מסרים לשנה החדשה
סוכריות דבש לשנה מתוקה
שבבי קוקוס מתוקים שמעבירים בסבבה את טעם הצום מהפה
(את כל הדברים הטעימים האלה קניתי ב"טיב טעם")
הפוסט האוֹרְיֶנְטָלִי הזה מוקדש באהבה למירב ודרור שמטיילים כבר יותר משבועיים בסין, ממתינים לשובכם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה