יום חמישי, 15 באפריל 2010

מדורת השבט


אני חייבת להודות, אני לא מבינה כלום בבשר, לכן אני לא יכולה לכתוב על הנושא הזה שמבחינתי , כצימחונית מגיל מאוד צעיר, הוא בעיקר מסקרן אבל לא ממש יוצא מהנשמה אל הדף. לכן גויסו מיטב הכוחות למשימה ורוכזו פה כל הטיפים החשובים והמוצלחים לחג, ברק כתב טקסט מעולה על אהבתו לתחום עם מגוון טיפים והמלצות, זיו רבינוביץ' צלם בצורה מופלאה וגם הגג הקסום של ניר וליטל יצא פוטוגני ומרשים- תודה על האירוח.
תודה גדולה לענת ריב"א שערכה את הטקסט.
תודה לחברים הניפלאים שלי שחגגו על הגג ואיפשרו לי לתעד ולפרסם את החוויה הזו. חלקים ממנה תמונים עמוק בתיבת הזיכרונות כי לא על הכל אפשר לכתוב ולספר במדיה הזו.

ומילה אקולוגית לסיום: בבקשה בבקשה שימרו על הטבע והשאירו אחריכם סביבה נקייה ומסודרת בסיום המנגלים ואירועי יום העמצאות.

מדורת השבט- מאת ברק נדב

דמיינו את התמונה הבאה: אתם יושבים סביב שולחן עמוס בסלטים, חומוס, פיתות, מה לא... מישהו כבר התנדב לעמוד על המנגל ושפך חצי בקבוק של חומר הדלקה, והנה עוד זמן קצר יפשירו חבילות קפואות של קבבים ושיפודי פרגיות ובמסה אדירה יעלו ויבואו אל המנגל ושם על האש תצא נשמתם עוד 5 פעמים עד שאותו מנגליסט מקצועי יגיש לכם ערימה של בשר סיבי ומפוייח בקערה, או כמקובל באזורנו - בסיר.

עכשיו בבקשה להסתדר בטור עורפי וזריז לצאת מהסרט הרע הזה.

אני רוצה לדבר על סרט המנגל שלי: אני מגיע לכל אירוע שכזה עם וודקה קפואה, מלקחיים נוחים, סכין טובה, מלח ים איכותי ופלפל גרוס בן יומו. אה כן, וגם עם בשר שהוא כל כך טוב שאפשר לדלג איתו על הקטע של המנגל ופשוט לאכול אותו חי. בסרט שלי הסטייק יורד מהאש כשהוא נוטף מיצים, נחתך על קרש עץ לפיסות כמעט בגודל ביס, ומתפזר בין האוכלים שמנשנשים לאורך הלילה עוד ועוד וקיבתם ללא תחתית. אין פיתות, אין צלחות חד פעמיות או מפיות נייר. מה שמטפטף מלקקים.


אז נתחיל ממש מההתחלה: באירוע של צליית בשר הכוונה היא רק לצליית בשר. המנגל הופך למדורת השבט, למרכז פיס קהילתי שכולם סביבו. ובתפריט? רק בשר. וכשהבשר לא יכול כבר להתחבא מאחורי איזה פיתה עם סלט כרוב, הוא חייב להיות איכותי ולעמוד בפני עצמו. לנו ה"גריל-מנים" מלידה נותר רק לתת שירות ליווי דיסקרטי ואמין לפרה או לעוף ועוד קצת רוח גבית שתסייע לכל האירוע.

כשאני מדבר על מנגל, אני מדבר על גריל פחמים. את המפלצות האלה שעובדות על גז תשאירו לאמריקאים ולברביקיו שלהם. פה במידל איסט תנו לי פחמים אש תמרות עשן וידיים שחורות. ואם כבר מדברים על ללכלך את הידיים אז בואו נדליק את המנגל. חומרי הדלקה בכמויות, כולם כבר יודעים, זה סופר סירחי. אם כבר ממש מתעקשים, אז קובייה אחת של חומר הדלקה מוצק בתחתית פירמידה של פחמים תעשה את העבודה יופי. ואם כבר פחמים אז גם פה יש אפשרות בחירה, פחמים נחותים מעובדים ומצחינים, מול פחמים אמיתיים, מעץ הדר למשל, שיחזיקו יותר זמן וגם יוסיפו ארומה טובה לבשר. חשוב לא להעלות בשר על גחלים בוערות כי הן יעלו לנו להבות על האוכל, ואני מניח שמיותר לציין את החשיבות שברשת צלייה נקייה משאריות מפוחמות של איזה קבב משנה שעברה.


בנושא ה"מה מכינים" זה כבר עניין של טעם ותקציב. אפשר למשל לעשות מנגל על טהרת השיפודים: חתיכות אנטרקוט, שקדי עגל, כבד אווז, פילה בקר, נתח קצבים, קבב, שרימפסים, פרגיות. נכון שאמרתי 'רק בשר' אבל זה המקום להודות שאפשר גם לצלות איזה חציל שחיכה לתורו במקרר, שיפודי ירקות ואפילו שיפודי פירות (בכל זאת הבלוגרית שלנו לא אכלה אפילו גרגר עד לנקודה הזאת). מה עוד:
· אפשר לצלות סטייקים דקים של "צ'יק צ'ק" או נתחים שמנמנים בני חצי קילו ומעלה מז'אנר ה"לאט-לאט הסבלנות משתלמת".
· אפשר למלא קלמרי שלמים בתערובת של פירורי לחם-שום-עשבים קצוצים.
· אפשר לצלות ברבוניות עטופות בעלי גפן.
· אפשר ללכת על המבורגרים מבשר טחון משובח.
· אפשר לצלות שוק טלה פתוחה (ללא העצם) עם שום ורוזמרין.

בקיצור – אפשר כל מיני. העיקר לצאת מתבנית הפרגית-קבב-צ'יפס-סלט. רק לתת לחומרי הגלם את הכבוד הראוי ולדייק בצלייה (או במילים אחרות – לא להרוג את הבשר בפעם השנייה).
אז בברכת יום עצמאות שמח, אני מאחל לכם שגם אתם תחוו השנה על-האש ראוי, כזה שבו אתה דוחף את הראש למנגל שיכור מאלכוהול ומסטול מבשר איכותי, שואף עשן מלוא הריאות ונותן לכל חושים ליהנות בחברת אנשים טובים שנאספו כדי לחלוק איתך אהבה מדממת.

ורק בגלל שאתם מתעקשים (ב"אתם" הכוונה היא לענת העורכת ומורן בעלת הבית כאן), הנה בערך 10 דברים שכדאי לדעת כשמכינים המבורגר על האש:


1. המבורגר ממוצע הוא במשקל 150 גרם (ענת מוסיפה שאפשר גם להכין אותם קטנים, סביב ה-60-70 גרם, רק שימו לב שהם נצלים יותר מהר, שלא יתייבשו לכם).
2. מקסימום יום לפני הצלייה הולכים לקנות בשר טחון. הכוונה היא לבשר טרי שנטחן מחלקי בקר מובחרים אצל הקצב (ולא לקנות בשר קפוא בסופר). לקצביה שלי קוראים "בשר נטו" והיא בכיכר מילאנו. שם מומלץ במיוחד לקנות בשר אנטרקוט טחון להמבורגרים.
3. הגעתם הביתה. מנקים את השיש. פורסים את הבשר ברחבי השיש, ומפזרים באופן אחיד מלח דק (מי היה מאמין שזה לא מלח אטלנטי? ע.ר) ופלפל שחור טחון גס טרי. מזרזפים מעט מאוד שמן זית לארומה.
4. מערבבים קצת כדי שהתבלינים יתפזרו באופן אחיד ואוספים את הבשר לגוש אחד חזרה. לא ללוש. לישת יתר תהפוך את הבשר לדחוס, לא אוורירי וכמעט תעשייתי.
5. זה הזמן לטעום קצת מהתערובת ולטעום. לא לפחד מזה שזה חי, צריך לוודא שהתיבול טוב.
6. טעמנו, זה נהדר.
7. מחלקים את המסה למספר ההמבורגרים המבוקשים, ואז מקצצים קציצות! הקהל הרחב מוזמן להכין קציצות בעזרת שתי ידיים מעט רטובות. זה די פשוט. מיטבי הלכת שיש להם בבית פורמה יכולים להשתמש בה להנאתם.
8. כל הקציצות החמודות האלה הולכות עכשיו לנוח במקרר כדי להתייצב. ממש רגע לפני הצלייה מוציאים אותם, כדי שישמרו על צורתם (בניגוד לסטייקים שאוהבים להגיע לטמפרטורת החדר).
9. הגענו לאש. סוף סוף. כדאי לוודא שהמנגל לוהט ולהניח באזור החם ביותר ברשת (משומנת כמובן), כדי שההמבורגר יקבל מכת חום ויקבל מעטה פריך ולא יתחיל להתבשל לאיטו. צולים מספר דקות מכל צד. מי שלא בטוח מתי להוריד מהאש, העצה היחידה היא לחצות אחד מההמבורגרים (אפילו בעודו על הגריל) ולראות מה קורה שם בפנים.
10. מורידים מהאש ואוכלים. ללא תיווך וטעמי לוואי (זוזו מהחומוס יא מגעילים).


ניר (בעל הבית) מחמם את המנגל

ברק מחזיק את הכרובית שלא תברח
זיו הצלם מחזיק את הכרובית של תברח


הנשיקה - מושית ובן
ליטל ונטע
שירי ומושית
החציל שאני כל כך אוהבת

הכרובית שאני כל כך אוהבת




7 תגובות:

בן אמר/ה...

בתור אחד שסובל מחצילפוביה, אפילו זה מגרה אותי עכשיו כשאני רואה את התמונות. יופי של כתיבה ושוב, אחלה תמונות. קדימה, למצוא גיזבר חדש ואמין ולעשות שידור חוזר...

morana אמר/ה...

נושא הגיזברות הוא נושא בעייתי. החשב לא חשב, הגזבר לא גזבר ויש המון שחיתות במערכת. עד שלא יפתר לא נוכל להכין את ל"ג בעומר.

מלקחיים שובבים אמר/ה...

החשב והגיזבר הולכים לעשות אחלה סיבוב על האירוע של ל"ג בעומר.

morana אמר/ה...

מלקחיים שובבים. אנחנו יודעים את זהותך האמיתית!!!! זה יעלה לך בסיבוב קפה על חשבונך.

Naama אמר/ה...

by far one of the best posts ever -- top pics, excellent writing, great topic and lovely people:)

דבר העורכת אמר/ה...

באמת אחד הפוסטים המוצלחים!!!כבוד למלקחיים השובבים! והנה נשברתי ואני מגיבה בבלוג ולא בפייסבוק :-)

morana אמר/ה...

איזה כייף!!! תודה על התגובות של כולם. אני עדיין ממתינה לתגובת החדרון באלכסון ושל העספור של מורן.