סרוגות והעיר הגדולה

סרוגות והעיר הגדולה- זה השם שבחרנו לקבלת שבת שהוזמנו אליה דקלה ואני לפני כשלושה שבועות.

רוית, הדס ורויטל אירחו אותנו בדירתן תוך כדי ההכנות לשבת, הניקיונות והבישולים.

הפעם דג חריף שהכינה רויטל והיה טעים עד כדי כך שלא השארנו בסיר כלום ופוסט שכתבה על החיים בעיר החילונית שכל כך אהובה עלינו, תל אביב.

תודה לענת ריב"א על העריכה.

רויטל, דקלה, ורוית בלבוש צנוע

צולם ביום חול

ב"ה


אל תגעו לי בשבת מאת רויטל שכן-טוב

עוד רגע נכנסת השבת, בחוץ שוקעת השמש. העיר לא עוצרת לרגע, נצבעת בצבעי ארגמן פסטורליים ובדירה שלי...מרקחה. מה עוד צריך לעשות!? פלטת חימום לאוכל- יש. מייחם- יש. השארנו אור וערכנו שולחן. עכשיו אפשר קצת לנשום. אפשר להאט את הקצב, ויאללה להדליק נרות שבת. קשה לתאר במילים את הרגע הקסום הזה. אולי זה הרגע הכי אמיתי וקדוש, הרגע הכי יפה של השבוע. הכול מוכן ואני נושמת לרווחה. לובשת את בגדי השבת ויוצאת לבית הכנסת. ברחוב אני פוגשת מצד אחד גברים בחולצות לבנות מכופתרות ממהרים להגיע לבית הכנסת לתפילה חגיגית. מהצד השני של הרחוב צעירים יושבים בבית קפה על סיגריה. מתבוננים בי ואני מנחשת מה עובר להם בראש - הדתיים האלה מה הקטע שלהם לשמור שבת? לא בזבוז של זמן? אבל מחר כשאלך (ברגל) לים אני כבר אהיה לגמרי חלק מהם. מחר אפגוש בדרך בחור שיצא מתפילת השבת והוא יסתכל בי ובטח תעבור בראשו מחשבה - הנה החילונים האלה שאין להם שבת והם עסוקים רק בחומר. לא בזבוז של זמן?



מבולבלים?? גם אנחנו. ז"א פעם הייתי. היום אני כבר לא. מצאתי נוסחה שעובדת. בשבילי. מכיוון שאני מה שנקרא תוצר של חינוך דתי, פעם חשבתי שחייבים לבחור צד. אז נכון ששם למדתי מה היא אהבה לדת ולארץ, מה הן מידות טובות, צניעות וערכים, וזה חלק ממני עד היום. אבל זה עדיין לא אומר שהייתי רוצה להיות המופת של המורה חנה.
יכולתי לעבור לגור בירושלים, העיר שאליה נוטים בטבעיות כל רווק ורווקה דתיים. שם הייתי אולי יותר קלה לעיכול. אבל בחרתי בת"א.



עוד לפני שעברתי לעיר הרגשתי שאני מתאימה לתל אביב, שהאווירה בה הוא חופשית, ושאפשר לעשות בה הכול. אבל אז כשעברתי הסתבר לי שהעיר לא תמיד מתאימה לי. ושלהיות חופשי זה...לגמרי לבד. חשבתי שגיליתי (לא תמיד בדרך הקלה) שהעיר הזאת היא צינית, קרה, מנוכרת מלאת ריגושים זולים ויש בה טרנדים וסצנה (ואיפה לעזאזל מתרחשת הסצנה הזו? עדיין לא גיליתי) וסלבריטאים וסקס וברים וסמים. ועד היום מצחיקים אותי גברים בתל אביב שהידע שלהם בתחום הדת מסתכם בכך שסבא-שלהם-פעם-היה רב. כדי להרשים הם מוציאים מהבויידעם את כל מה שמריח קצת יהדות. הדוגמאות הרלוונטיות: פעם הנחתי תפילין, אכלתי סופגנייה בחנוכה ואימא שלי מדליקה נרות שבת. "אז את באמת לא רואה טלוויזיה בשבת???" (וואו!! הזויה!). אני כנראה נראית להם סוג של יצור אקזוטי מכוכב אחר, כזה שלא נראה עדיין בנופי תל אביב. אז מה את? הם שואלים. הגדרות הגדרות. אני שונאת הגדרות! (וזו לא מילה שאני משתמשת בה בד"כ). חילונית? דתייה? מסורתית? דתל"שית? מסורתית לא מדליקה אש אבל נוסעת בשבת? רואה טלוויזיה אבל לא נוסעת? יש כ"כ הרבה. אז לאן את שייכת?

רוי נהנת מהשמש התל אביבית ולוקחת לעצמה רגע תוך כדי ההכנות לשבת -צולם ביום חול

משפט שאומר "מאיגרא רמה לבירא עמיקתא". פירושו הוא להיות על הר גבוה ואז להתדרדר לבור עמוק. וככה בערך החיים שלי מתנהלים בתל אביב. בכל יום אני יכולה למצוא את עצמי עומדת על פסגה רוחנית גבוהה ולבחור לרדת ממנה לבור עמוק. ולפעמים להיות בו זמנית על פסגת ההר וגם בבור העמוק. ובתל אביב לא חסרים בורות כאלה, שעומקם עדיין לא ידוע, כי לעתים אין להם בכלל תחתית. פעם הייתי יכולה להתבלבל מזה, היום אני יודעת לטעום וליהנות מכל העולמות. חיים במקום אחד לא אומר מוות לחיים האחרים. הכול הולך. משיעור תורה למועדון, מרוחניות לריגושים חומריים. אפילו גיליתי שהמקום הכי כיפי לקרוא בו ספר אמונה טוב הוא דווקא על חוף ים, בביקיני. כן, כמו באופנה גם כאן אני מיישמת את עיקרון ה"מיקס אנד מאטץ'".

אז נכון, בתל אביב אפשר ללכת לאיבוד גם דרך מרפסת (מתפוררת... כי היא מימי המנדט) אבל אני כבר לא רבה עם העיר. אני מנצלת את כל מה שיש לה להציע. אז למה לי להחליף? אז יכולתי לעבור לגור בירושלים אבל גם שם מעשנים, שותים, יוצאים ועושים סקס. בכמה הבדלים קטנים, שם זה נעשה עם כיפה על הראש. ובחור דתי בחיים לא ידבר על הבחורות שהוא שכב איתן. (זה לא צנוע) מקסימום על הבחורות שהוא "יצא" איתן. בירושלים כמו בת"א תראה את אותם אנשים באותם מקומות רק שפה בת"א זה יהיה בביצה על קו הנמל-דיזנגוף-בן יהודה ושם בביצה של הצעירים בקטמון בבית הכנסת בשבת. שלא לדבר על זה שבירושלים אין חוף ים. אז איפה בדיוק אני אקרא את ספרי האמונה שלי בשבת. בביקיני?

החיים שלי כאן תמיד נעים בקו התפר שבין קודש לחול. כי "כמה שרחוק אלך תמיד אחזור לכאן" שר מוש בן ארי ולא יודע כמה הוא צודק. בשבילי. אני מאמינה שהיחסים שלי עם אלוהים הם כמו זוגיות, לפעמים אנחנו לא מסתדרים ואני באה אליו בטענות. אבל באהבה כמו באהבה אני תמיד חוזרת אליו. גם בטוב וגם כשאירא רע אני יודעת שהוא תמיד עמדי. זה כמו לשמוע שיר של אהוד בנאי על אי נידח בברזיל. זה מיד מזכיר לך לאן אתה שייך.

דקלה מדגמנת לוק סרוג

צולם ביום חול

הבנות שנייה לפני כניסת שבת

צולם ביום חול

דג חריף (לפעמים יותר,לפעמים פחות,תלוי בפלפל החריף) לשבת

ל- 6 אורחים רעבים בערב שבת




חומרים:

דג מפולט מהסוג המועדף עליכם
1 לימון
כף שמן

4 גמבות אדומות

5 עגבניות השימוש הוא רק בליבה ללא הקליפה או קופסאת שימורים של עגבניות חתוכות וקלופות.

1 פלפל חריף ירוק טרי

9 שיני שום

חצי בצל קצוץ

חופן כוסברה חתוכה. רק עלים ללא הגיבעולים
תבלינים: פפריקה חריפה, כורכום, אבקת מרק עוף, פלפל שחור ומלח



הערת האשכנזיה- לא לפחד ולשים כמות נאה מהתבלינים.

להכנת הדג:

מנקים את הדג היטב ומשרים בקערה עם מיץ לימון למשך שעה/שעתיים.
בסיר מטגנים שמן, שום, בצל ופלפל חריף אחד חתוך לקוביות עד הזהבה לאחר מכן מוסיפים את חתיכות הגמבה והעגבניות עד לאידוי. ומתבלים בתבלינים היבשים ו- 3/4 מכמות הכוסברה. ומבשלים כ- 7 דקות.

מעל הרוטב מסדרים את חתיכות פילה הדג ומשפרים את הטעם עם התבלינים ומעל מפזרים את הכוסברה שנישארה.


לסיר נוסיף כוס מים ונכסה לחצי שעה ונבשל עוד רבע שעה ללא מכסה.

במידה ותרצו יותר רוטב ניתן להוסיף עוד מים.

הערת האשכנזיה 2- הכי טעים לאכול עם חלה טרייה וללא סכו"ם!!!!



שבת שלום