יום רביעי, 21 באוקטובר 2009

רוח מזרחית



אני שמחה לבשר על פתיחת חודש יפן בבלוג שלי. התרבות היפנית מסקרנת ומרתקת אותי כבר שנים רבות ולשמחתי לאחרונה התנקזו אצלי מסרים על גבי רוח המזרח חלקם גסים חלקם קלילים, עד כדי כך שנורא מתחשק לי לטוס ליפן אך אני מסתפקת בצפייה בפעם האלף בסרט "אבודים בטוקיו", המכורים לסרט כמובן יבינו אותי ואת המקומות שהסרט המיוחד והעדין הזה לוקח את צופיו.

בפרק הראשון, פוסט מהמם שמשלב יחד חברים יוצרים מוכשרים: ברק שאחראי על הפסקול, הקולות והריחות של יפן, אשר נתן השראה לרעיון וככל שהוא מספר לי יותר על המפגש שלו עם יפן כך אני מבינה שאני בעצם יודעת מעט מאוד על תרבות זו. רויטל ששנות עבודתה כדיילת השאירו בה רשמים הומוריסטים על טיסות ונוסעים ובשנינות נהדרת כתבה פוסט על החוויות והסכימה גם לקחת חלק בצילומים הזויים מעט בלב גן שעשועים שיצאו לשמחתי בדיוק כפי שדמיינתי אותם בראשי. רויטלי, אני מקווה שאת אוהבת את התוצאות. נטע שליו על מתכון הטפיוקה שבזכותו ניסיתי לראשונה את החומר גלם המוזר הזה מד אין יפן ואחרונה חביבה ענת ריב"א שאמרה 'כן' גם הפעם וערכה את הפוסט, לשמחתי. אז הנה הפוסט ה'כואב'-מצחיק של רוי ומיד אחריו מתכון של קינוח טפיוקה.


"אם את רוצה מתוק לכי הכי רחוק....."- מאת רויטל שכן-טוב


אם כל אחד מאיתנו הגיע לעולם הזה בשביל תיקון כלשהו, אני את התיקון שלי כבר עברתי בתור דיילת. מידת הסבלנות, שהיא מידה כ"כ חשובה לדיילת בכלל ולדיילת שעובדת עם הנוסע הישראלי בפרט, מעולם לא הייתה המידה החזקה שלי. מה זה "דחיית סיפוקים"? נו כבר! חייבת להמשיך הלאה, לא יכולה להישאר במקום...הכול אני רוצה כאן ועכשיו. כאמור, ההיפך הגמור מאורך רוח והרבה הרבה סבלנות שכה נדרשים בעבודת הדיילות. תיקון או לא תיקון, גם אדם עם יכולת הסבלנות הכי גדולה ביקום כולו, היה נשבר, מעדיף את מותו מחייו לאחר שהיה צריך להתמודד עם נוסע ישראלי (או צרפתי. לא בטוחה מה יותר גרוע) בתוך צינור הלחץ הזה שנקרא מטוס, במשך 12 שעות 30 אלף רגל מעל פני הים, ולשמוע אותו מתלונן ומבקש ושואל ודורש. כאילו ברגע קניית הכרטיס קנה את המטוס, את צוות הדיילים, את הטייסים ואת חברת התעופה כולה. כל זאת לעתים מלווה בהתקף חרדה, כשהמטוס נוטה מעט ימינה "אנחנו הולכים למות..???!!!!!!" לא אדון, אנחנו לא. זה מזג אויר קצת בעייתי אך עדיין לא איבדנו את 4 המנועים.


אז מי קרא לי מלצרית מעופפת???? שיבוא עכשיו נראה אותו.


ב-4 נוסעים דיברה תורת הדיילים -
(או למה הסצנה של פילוס וחבריו במטוס מארץ נהדרת היא לגמרי מקרה שלקוח מן המציאות)


המתחכם- יסביר לי בפירוט למה מותר להשאיר פלאפון במצב רטט (למרות שאסור); הוא כבר יודע מתי הוא יכול לקום מהמושב ולא צריך את הטייס שיגיד לו , כי "עשיתי מלא טיסות תאמיני לי מבין בזה.."(וואלה? מי נראה לך עשה יותר טיסות אני או אתה?)


הערס- באמאשלך, יפהפיה, את יכולה לעשות לי שחור קטן...עם עוגה...ועיתון ..ולשדרג אותי לביזנס..מה 'כפת לך? (אכפת לי וחצי, לך תקנה לך תאילנדית שתעשה את זה בשבילך. וגם אם הייתי יכולה לשדרג אותך, רחמנותי על הנוסע ששילם פי 3 ממך ועוד יצטרך לשמוע אותך מפצח גרעינים ב-10 שעות הקרובות)


הסטנדאפיסט- מה לי ולחגורת המושב הזו...אני לא צריך לחגור יש לי כבר חגורה במכנסיים... (הרגת אותי עכשיו. בדיחה גדולה. ממש נפלתי, הציעו לך פעם להופיע בצחוק מעבודה? כאילו לא שמעתי את הבדיחה השחוקה הזאת 200 מיליון פעם. ולא. זה אף פעם, אבל אף פעם לא מצחיק).


וזה שלא מפסיק לשאול- תגידי איזה קו את עושה? זה קו קבוע? לא קשה לך לעבוד כל כך הרבה שעות על הרגליים? מעל איפה אנחנו עכשיו?(אהה..מעל המזוודות?!) מה נתיב הטיסה?(בשבוע הבא יש לי תור להשתלת GPS) זה נכון מה שאומרים על דיילות ושירותי מטוס...? (לא, ואני רואה אותך מדמיין את זה כרגע) נכון שהנוסע הישראלי מעצבן? (כרגע תכלס זה רק אתה! אתה! אתה! לך מפה עם כל השאלות שלך אתה לא רואה שאני עסוקה).
כמובן שיש גם את אלה שחזרו מנופש מאורגן של חמישה ימים בתורכיה..והדבר הראשון שהם אומרים :"איזה כיף לשמוע שוב אנשים מדברים עברית" (תקן אותי אם אני טועה אבל היית בנופש מאורגן עם ישראלים..מה בדיוק דיברתם הולנדית?) או "מה חדש בארץ?" (אל תשאל, בחמשת הימים האלה נחתם הסכם שלום עם סוריה ומפלס הכנרת עלה ב2 מטר. מה כבר יכול להיות חדש??)

החיוכים מזויפים אבל העיניים לא יכולות לשקר


נכון שתמיד תהיתם איך בזמן שהפרצוף המעוך שלכם קיבל את הצורה של חלון המטוס, הדיילת שלכם נראית כאילו הרגע יצאה מתוך קמפיין אביבי לבושם החדש של שאנל? המדים מגוהצים, החולצה מכופתרת, מטפחת מרפרפת בקשירת פרפר על הצוואר, שיער מתוח וליפ גלוס רענן על השפתיים, ממש פלא הבריאה. אז זהו, שאת מה שנראה כתמונת פוטו-שופ על השער של לאשה צריך לתחזק. מה שאומר שתיק ממוצע של דיילת יראה בכל רגע נתון כמו מיני סניף של סופר-פארם. משמע: ערכת איפור, מסרק, לק, קרם לחות לשיער, קרם גוף/ידיים (ויקטוריה'ס סיקרט ברור) סבון נוזלי ללא שטיפה (bath& body works), דאודורנט, מגבונים לחים, מברשת ומשחת שיניים, בושם וכמובן כיסוי עיניים (כי בזמן הקצר שמוקצב לנו למנוחה אנחנו ממש לא רוצים לראות אתכם הנוסעים).
אך האקססורי הכי חשוב של הדיילת הוא החיוך. רוב הזמן חיוך מזויף כמובן. תראו לי יצור אנוש שיכול להיות אדיב ושרותי ב-3 בבוקר. בזמן שאתם נרגשים ולא ישנים בערב הטיסה, אני הייתי מנסה לסחוט כל שעת שינה כדי לקום לעבודה באמצע הלילה. אבל כמעט תמיד, ברגע שנרדמתי, ב-2:16 בלילה, השעון כבר מצלצל...אמא! איפה אני? באיזו מדינה אני בכלל? מה השעה? למה קמתי..איזה סיוט. אני מניחה את ראשי שוב על הכר...רגע, זה לא סיוט! אני באמת צריכה לקום. לעבודה! ונחשו מה? יום העבודה הזה לא יסתיים עוד 8 שעות. לא ולא. במקרה הטוב הוא יסתיים בעוד 12 שעות. אני קמה ומסתכלת על עצמי בראי: שיער סתור ועיניים אדומות צורבות. איך אני מוציאה דיילת עכשיו?? קדימה בואי נגרום לנס להתרחש. השיער נמתח, האיפור מתוקתק, המדים נלבשים...קפה קפה קפה...צאי לדרך.
אז נכון, יש גם בונוסים בעבודה הזאת. למשל,שהיות בניו יורק או תאילנד המאפשרות להיות מנותקת לכמה ימים (חפשו אותי.. אני עכשיו עושה שופינג ב-M&H ) מהחיים האמיתיים בארץ. ובכ"ז, תעשו טובה, אני פונה אל הלב שלכם - בזמן שאתם בדרכם לנופש חלומי, אנחנו בעבודה. אז תהיו עדינים עם השימוש בכפתור הקריאה לדיילת. רק אם הנוסע שלידכם נחנק מלחמניה שלא חוממה כמו שצריך ונראה לכם שהוא על סף איבוד הכרה (ואתם לא יכולים להגיש לו עזרה ראשונה) רק אז אולי אפשר לצלצל.


כי במטוס סילון רק עם דיילת וענן תזכרו שיש עוד 250 נוסעים חוץ מכם.



טפיוקה בחלב קוקוס עם פירות טריים


מתכון חמוד לטפיוקה שהעבירה אליי נטע שליו אחרי שאחותה המליצה עליו. תראו, אם להגיד את האמת חשוב להיות מוכנים לפני שמתעסקים עם החומר הגלם הזה מכוון שהוא מוזר (אולי כסמל לתרבות היפנית) הוא צמיגי, סיליקוני וחסר טעם, עד לפה לא ממש משכנע, אני יודעת, אבל אם תעברו את המחסום הראשוני הזה תגלו הפתעה נעימה, כאשר הוא מעורבב עם רוטב הקוקוס אז הקינוח הופך לקסם מעורר שלווה ונחמה.


המרכיבים:


לטפיוקה:
1/4 כוס גרגרי טפיוקה
2 כוסות מים

לרוטב:
1 כוס חלב קוקוס
1/2 כוס מים
4 כפות סוכר
1/4 כפית מלח

להגשה:
2 כוסות פירות טריים חתוכים לקוביות. אני הכנתי חתיכות מנגו וליצ'י מקופסת שימורים.


אופן ההכנה:
שמים את הטפיוקה והמים בסיר ומבשלים על אש בינונית כ-20 דקות תוך ערבוב. מצננים במקרר. וכמו שאמרתי קודם, לא להתייאש בשלב הזה.
שמים את חלב הקוקוס, המים, הסוכר והמלח בסיר קטן ומבשלים על להבה נמוכה תוך ערבוב עד שהסוכר נמס. מצננים במקרר.
הגשה: מניחים כמה כפות מהטפיוקה בקערה, מוסיפים פירות ויוצקים מחלב הקוקוס.

5 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

וואוו מורני,הפוסט פשוט מצויין!
חייבת לומר שיש הרבה עניין לצמחונים מביננו בבלוג שלך.
אי אפשר לומר שאין מה לאכול......
קרן

אנונימי אמר/ה...

תודה אהובה, אני מאוד שמחה לשמוע שאת אוהבת. נשיקות!

adi אמר/ה...

נשמה,את יודעת שאני מתה על הבלוג שלך ועליך כמובן :) הפוסט האחרון היה גאוני,שנון,תמונות מגניבות לגמרי.עדיין לא יודעת אם אנסה להכין את הטפיוקה אחרי אסון קציצות הגבינה האחרון אבל נראה ..חהה..נשיקות.

lian אמר/ה...

גדול!!וכמובן מדבר אליי מאוד בתור דיילת לשעבר,חייבת לציין שכמעט לכל דבר הדיילת מגיעה מוכנה מראש-אותנו בקרוס דיילות לימדו שאם שואלים מעל איפה אנחנו נמצאים-התשובה היא תמיד, אטליה!

תמונות היסטריות!

Naama אמר/ה...

watashi wa post o yomimasu, morani-san. daisuki desu(?).
revi -- i never knew u used to be a flight attendant. u must be an extremely patient human being.