אנטיפסטי טעים לכם- המתכון של דרור פרץ

שבת בבוקר, ההכנות כבר בשיאן. עשרות ירקות ממתינים שטופים בבהלה לקראת גורלם המעורפל. במטבח קטן מדיי למידותיו של דרור, אי שם בשכונת התקווה בתל אביב, עומדים להיחרץ גורלות. יש כאלה שיופרדו מאחיהם הכרוביים ויש כאלה שיחתכו בסכין חד לגפרורים בעובי של 1 ס"מ. כל אחד והגורל שלו.
כצימחונית אני יכולה להעריך את האנטיפסטי הזה. ברגע שהירקות מרגישים נוח בתבנית שלהם, הם נותנים 110 אחוזי מאמץ של טעם. נישנוש שלהם בלי מזלג, ממש עם האצבעות זה תענוג אמיתי.

כאשר השבת שלכם מתחילה ומתחשק לכם להכין משהו טעים, האנטיפסטי הזה הוא אחלה רעיון.

האנטיפסטי של דרור פרץ

השתתפו באירוע:

1- חציל פרוס

5- בטטות קטנות חתוכות לגפרורים בגודל 1 ס"מ.

1- כרישה חתוכה- רק החלק הלבן ברוחב של כ- 1.5 ס"מ

10- בצלים קטנים קלופים וחתוכים

סלסלת פיטריות שמפניון

4- פלפלים אדומים שלמים בקליפתם חרוצים קלות עם סכין חדה

ראש שום שלם שחורצים בו טיפה את השיניים

כרובית אחת מפורקת לפרחים

להכנת הרוטב, מעבבים בקערה קטנה:

1/4 כוס שמן זית

1/4 כוס חומץ בלסמי

1 כף שטוחה של סוכר חום

מלח ופלפל

אופן ההכנה:

1- על תבנית מפזרים את הירקות כך שלכל אחד מהם יהיה מקום מכובד. חשוב מאוד לא לצופף אותם. בסופו של דבר הכמות שציינתי למעלה מתפזרת על בערך 3 תבניות.

2- בעזרת מברשת סיליקון מברישים את הרוטב בעדינות על הירקות. חשוב להקפיד שכולם נהנים מהרוטב כמו שצריך.

3- מכניסים את התבניות לתנור על חום של 170 מעלות בתוכנית טורבו למשהו כמו חצי שעה ואז מחליפים את התוכנית בתנור לגריל לעוד רבע שעה בערך כדי שיקבלו את הגוון החום שמעיד על כך שהירקות בשלב המוצלח ביותר והטעים ביותר.

אפשר להמתין כמה דקות לפני שאוכלים, הירקות טעימים יותר כשהם לא חמים מאוד.

בתאבון!

הפסטה של אייל

הקיץ הזה מתחבר לי עם הזולה המדהימה של אייל וענת בביתם בנווה צדק. הכניסה לבית היא פינת פטיו נעימה וירוקה באמצע הבטון התל אביבי, ובה אואזיס של שקט ושלווה בסיומו של יום. אני מכירה אנשים מסוימים שנזרקים שם בקביעות לדפדוף בעשרות גיליונות 'הארץ' או לתנומה. אני דווקא לא מהמתנחלים, אבל אני בהחלט יכולה להבין איך מאבדים על המרבצים האלה את תחושת הזמן. וכמתאוששים, מה לעשות? רעבים. זו הסיבה שאייל האלוף המציא את מתכון הפסטה הזה.

הפסטה של אייל לנדסמן

המצרכים:

חצי חבילת ספגטי דק מקמח מלא, במקרה שלנו של ברילה

סלסלת עגבניות שרי חצויות לחצאים

סלסלת פטריות טריות מסוגים שונים (יש עכשיו בסופרים חבילות מעורבות וזה בדיוק מתאים) חתוכות גס

חופן בזיליקום טרי חתוך גס

חופן נדיב של צנוברים שקלינו על מחבת יבשה ועכשיו מחכות לתורן

כחצי ראש שום, צריך בערך 10 שיני שום מקולפות ופרוסות

שמן זית

מלח ופלפל

מעט אבקת ג'ינג'ר (אייל מתעקש אבל אני חושבת שלא חייבים אותה)

פרמז'ן איכותי לגירוד מלמעלה

צריך -מחבת שיש לה מכסה

אופן ההכנה: מחממים במחבת בערך 4-5 כפות שמן זית איכותי.

מוסיפים לתוכו את פרוסות השום עד שיזהיבו, לשים לב לא לשרוף אותן כי הן הופכות למרות

מוסיפים את הפטריות, מלח, פלפל ואבקת ג'ינג'ר ומקפיצים הכל ביחד

מוסיפים את העגבניות החצויות וכחצי מכמות הבזיליקום החתוך גס

מכסים את המחבת לכמה דקות עד להיווצרות נוזלים ורתיחה

את כל השמחה הזאת מוסיפים לפסטה המבושלת (שהתבשלה במקביל לפי הוראות היצרן ולא חיכתה לאף אחד בצד - פסטות נעלבות שמאחרים להן).

ומערבבים בקערה. לא מומלץ (בפסטה הזאת ובכלל בפסטה) לערבב את הרוטב בסיר שבו התבשלה הפסטה. הסיר חם מאוד, הרוטב חם גם הוא, ומה שקורה זה שהפסטה בעצם ממשיכה להתבשל ותהפוך לסמרטוטית.

לפני ההגשה מוסיפים את הצנוברים ואת הבזיליקום הנותר, וחופן פרמז'ן איכותי מגורד.

הצילומים של אייל לנדסמן במצלמה של ענת ריב"א (אשתו). וכמובן תודה לכם , ענת ואייל שגם בתקופות לא יצירתיות אתם מצליחים להרים אותי ולהפיח חיים בבלוגנו האהוב.

אוכל תימני גורמה-חלק 2

בפוסט של שבוע שעבר לא הצלחתי להכניס את כל התמונות היפות שצילמתי אצל מירב ודודו אז אני מנצלת את פוסט 2.

כשאני ועדי עפר ביקרנו, היה הסופ"ש אולי היחיד החורפי בעונה הנוכחית. והנה עכשיו התמונות נראות כבר לא קשורות, חום איימים בחוץ, כאילו אין זכר לחורף.אז למעשה אני מתייחסת לתמונות האלה כזיכרון חורף נעים (הסובלים מהקיץ יבינו אותי לחלוטין וגם ברור להם ששיחה על חום זה אחד הדברים המשחררים שיש- אז תנו לנו להתלונן).

אז הנה עוד כמהתמונות חורף ובסופן באופן טיפה מפתיע ולא צפוי מתכון אחד בודד, מתכון פשוט שיש שיאמרו שבלעדיו אין טעם לאוכל. סחוג. כמה חריף ככה טעים. עם פיתה זה משהו שאני עוד יכולה להתמודד איתו, בלי פיתה אני מתה במקום. לא באמת יש לי יכולת התמודדות עם חריף.

זהו, רצה להכנות יום ההולדת שלי, התאריך הרישמי הוא ביום ראשון! אז אל תשכחו להגיד יומהולדת שמח.

בתאבון לכולם!

סחוג:

מרכיבים:
2 צרורות כוסברה
4 גרעיני הל
חצי כפית גרגירי כמון
1 ראש שום
2 פלפלים חריפים ירוקים
רבע כוס שמן רגיל
מיץ מחצי לימון
טיפת מלח

אופן ההכנה:
טוחנים את כל המרכיבים במעבד מזון עד קבלת משחה אחידה, ירוקה, חריפה וטעימה.

לא למרוח על הקרחת, זה לא מצמיח שיער!

אדום, לוהט ומרגיש מגרד- חלק 3

ברוכים הבאים לחלק השלישי והאחרון של הפקת האוכל ההודי שלנו. במחשבה לאחור נגענו בקצה קצהו של המטבח העשיר והמיוחד הזה (אני בטוחה שעוד נחזור לגשש בפינותיו האפילות בהמשך), בכל אופן מדובר בגבולותיו הברורים של הבלוג בכל הקשור לכמה עמוק או מסובך יכול להיות הטקסט המצורף.

ועכשיו כשאנחנו אוחזים בקצה קצהו של החורף אפשר למצות אותו עם תבשיל חורף אמיתי שבמרכזו תפוח אדמה.
את תפוחי האדמה האלה קנתה דנה בשוק האיכרים בנמל תל אביב. היופי של הבוץ על תפוחי האדמה נדיר במחוזות המדפים בסופר (אני מתחילה להישמע כמו אייל שני).
ואפרופו אייל שני אני שמחה וגאה להמליץ בבלוג זה על הסדרה הגאונית של אייל שני:איפה האוכל? שמשודרת בערוץ 8, אפשר גם לצפות בה ב- VOD. השאלה "איפה האוכל?" כל כך פשוטה והתשובה אליה יכולה להיות גם היא קלילה עד שהיא מגיעה אל אייל, אז הדברים מקבלים רבדים עמוקים של תודעה ופרשנות פילוסופית.
איזה תענוג! הסדרה מרתקת בתוכנה, ערוכה היטב, מצולמת מדהים, אמיתית וכנה. אייל שני- עשית לי ולחבריי את השבוע!






Dum Alu Kashmir
כמות ל-2 מנות

מרכיבים:
8 תפו"א בגודל בינוני - קלופים וחתוכים גס לקוביות בגודל 2 ביסים.
3 בצלים סגולים קטנים- קצוצים דק
לרסק במעבד מזון עד למרקם של משחה: 2-3 שיני שום עם 1.5 ס"מ ג'ינג'ר טרי מקולף
2 עגבניות מרוסקות
חופן צימוקים
חופן אגוזי קשיו
1/2 כפית שטוחה אבקת צ'ילי אדומה
1/4 כפית כורכום
2 כפיות זרעי כוסברה טחונים
1 מקל קינמון
1/2 כפית מלח
2 – 3 כפות שמן
שמן לטיגון עמוק
1/2 כוס חלב
1/2 כוס מים
1/2 כפית גרם מסאלה

אופן ההכנה:
1. מטגניםאת תפו"א עד שמזהיבים - טיגון חצי עמוק.
2. במחבת מחממים 3 כפות השמן, ומכניסים פנימה את מקל הקינמון, הבצל הקצוץ, הג'ינג'ר והשום המעוכים, מטגנים עד שהבצל מזהיב קלות ומתרכך.
3. להוסיף את הצילי, הכוסברה כורכום ומלח, 1/2 כוס מים ולערבב היטב.
4. להוסיף את העגבניות הקצוצות, לערבב היטב ולבשל 5 דקות על אש נמוכה- עם מכסה.
5. מסירים את המכסה ומחכים עד שהמים מתאדים, מוסיפים חלב, אגוזי הקשיו, צימוקים ואת התפ"א המטוגנים, מבשלים כעוד 5 דקות - עד שהתפ"א רכים.
6. לפזר מעל את הגרם מסאלה ולהגיש!

שוב תודות ל: דנה ושמואל שאירחו אותנו, לנטע ויונתן.

צילומים: דנה, שמואל ו- אני

סרוגות והעיר הגדולה

סרוגות והעיר הגדולה- זה השם שבחרנו לקבלת שבת שהוזמנו אליה דקלה ואני לפני כשלושה שבועות.

רוית, הדס ורויטל אירחו אותנו בדירתן תוך כדי ההכנות לשבת, הניקיונות והבישולים.

הפעם דג חריף שהכינה רויטל והיה טעים עד כדי כך שלא השארנו בסיר כלום ופוסט שכתבה על החיים בעיר החילונית שכל כך אהובה עלינו, תל אביב.

תודה לענת ריב"א על העריכה.

רויטל, דקלה, ורוית בלבוש צנוע

צולם ביום חול

ב"ה


אל תגעו לי בשבת מאת רויטל שכן-טוב

עוד רגע נכנסת השבת, בחוץ שוקעת השמש. העיר לא עוצרת לרגע, נצבעת בצבעי ארגמן פסטורליים ובדירה שלי...מרקחה. מה עוד צריך לעשות!? פלטת חימום לאוכל- יש. מייחם- יש. השארנו אור וערכנו שולחן. עכשיו אפשר קצת לנשום. אפשר להאט את הקצב, ויאללה להדליק נרות שבת. קשה לתאר במילים את הרגע הקסום הזה. אולי זה הרגע הכי אמיתי וקדוש, הרגע הכי יפה של השבוע. הכול מוכן ואני נושמת לרווחה. לובשת את בגדי השבת ויוצאת לבית הכנסת. ברחוב אני פוגשת מצד אחד גברים בחולצות לבנות מכופתרות ממהרים להגיע לבית הכנסת לתפילה חגיגית. מהצד השני של הרחוב צעירים יושבים בבית קפה על סיגריה. מתבוננים בי ואני מנחשת מה עובר להם בראש - הדתיים האלה מה הקטע שלהם לשמור שבת? לא בזבוז של זמן? אבל מחר כשאלך (ברגל) לים אני כבר אהיה לגמרי חלק מהם. מחר אפגוש בדרך בחור שיצא מתפילת השבת והוא יסתכל בי ובטח תעבור בראשו מחשבה - הנה החילונים האלה שאין להם שבת והם עסוקים רק בחומר. לא בזבוז של זמן?



מבולבלים?? גם אנחנו. ז"א פעם הייתי. היום אני כבר לא. מצאתי נוסחה שעובדת. בשבילי. מכיוון שאני מה שנקרא תוצר של חינוך דתי, פעם חשבתי שחייבים לבחור צד. אז נכון ששם למדתי מה היא אהבה לדת ולארץ, מה הן מידות טובות, צניעות וערכים, וזה חלק ממני עד היום. אבל זה עדיין לא אומר שהייתי רוצה להיות המופת של המורה חנה.
יכולתי לעבור לגור בירושלים, העיר שאליה נוטים בטבעיות כל רווק ורווקה דתיים. שם הייתי אולי יותר קלה לעיכול. אבל בחרתי בת"א.



עוד לפני שעברתי לעיר הרגשתי שאני מתאימה לתל אביב, שהאווירה בה הוא חופשית, ושאפשר לעשות בה הכול. אבל אז כשעברתי הסתבר לי שהעיר לא תמיד מתאימה לי. ושלהיות חופשי זה...לגמרי לבד. חשבתי שגיליתי (לא תמיד בדרך הקלה) שהעיר הזאת היא צינית, קרה, מנוכרת מלאת ריגושים זולים ויש בה טרנדים וסצנה (ואיפה לעזאזל מתרחשת הסצנה הזו? עדיין לא גיליתי) וסלבריטאים וסקס וברים וסמים. ועד היום מצחיקים אותי גברים בתל אביב שהידע שלהם בתחום הדת מסתכם בכך שסבא-שלהם-פעם-היה רב. כדי להרשים הם מוציאים מהבויידעם את כל מה שמריח קצת יהדות. הדוגמאות הרלוונטיות: פעם הנחתי תפילין, אכלתי סופגנייה בחנוכה ואימא שלי מדליקה נרות שבת. "אז את באמת לא רואה טלוויזיה בשבת???" (וואו!! הזויה!). אני כנראה נראית להם סוג של יצור אקזוטי מכוכב אחר, כזה שלא נראה עדיין בנופי תל אביב. אז מה את? הם שואלים. הגדרות הגדרות. אני שונאת הגדרות! (וזו לא מילה שאני משתמשת בה בד"כ). חילונית? דתייה? מסורתית? דתל"שית? מסורתית לא מדליקה אש אבל נוסעת בשבת? רואה טלוויזיה אבל לא נוסעת? יש כ"כ הרבה. אז לאן את שייכת?

רוי נהנת מהשמש התל אביבית ולוקחת לעצמה רגע תוך כדי ההכנות לשבת -צולם ביום חול

משפט שאומר "מאיגרא רמה לבירא עמיקתא". פירושו הוא להיות על הר גבוה ואז להתדרדר לבור עמוק. וככה בערך החיים שלי מתנהלים בתל אביב. בכל יום אני יכולה למצוא את עצמי עומדת על פסגה רוחנית גבוהה ולבחור לרדת ממנה לבור עמוק. ולפעמים להיות בו זמנית על פסגת ההר וגם בבור העמוק. ובתל אביב לא חסרים בורות כאלה, שעומקם עדיין לא ידוע, כי לעתים אין להם בכלל תחתית. פעם הייתי יכולה להתבלבל מזה, היום אני יודעת לטעום וליהנות מכל העולמות. חיים במקום אחד לא אומר מוות לחיים האחרים. הכול הולך. משיעור תורה למועדון, מרוחניות לריגושים חומריים. אפילו גיליתי שהמקום הכי כיפי לקרוא בו ספר אמונה טוב הוא דווקא על חוף ים, בביקיני. כן, כמו באופנה גם כאן אני מיישמת את עיקרון ה"מיקס אנד מאטץ'".

אז נכון, בתל אביב אפשר ללכת לאיבוד גם דרך מרפסת (מתפוררת... כי היא מימי המנדט) אבל אני כבר לא רבה עם העיר. אני מנצלת את כל מה שיש לה להציע. אז למה לי להחליף? אז יכולתי לעבור לגור בירושלים אבל גם שם מעשנים, שותים, יוצאים ועושים סקס. בכמה הבדלים קטנים, שם זה נעשה עם כיפה על הראש. ובחור דתי בחיים לא ידבר על הבחורות שהוא שכב איתן. (זה לא צנוע) מקסימום על הבחורות שהוא "יצא" איתן. בירושלים כמו בת"א תראה את אותם אנשים באותם מקומות רק שפה בת"א זה יהיה בביצה על קו הנמל-דיזנגוף-בן יהודה ושם בביצה של הצעירים בקטמון בבית הכנסת בשבת. שלא לדבר על זה שבירושלים אין חוף ים. אז איפה בדיוק אני אקרא את ספרי האמונה שלי בשבת. בביקיני?

החיים שלי כאן תמיד נעים בקו התפר שבין קודש לחול. כי "כמה שרחוק אלך תמיד אחזור לכאן" שר מוש בן ארי ולא יודע כמה הוא צודק. בשבילי. אני מאמינה שהיחסים שלי עם אלוהים הם כמו זוגיות, לפעמים אנחנו לא מסתדרים ואני באה אליו בטענות. אבל באהבה כמו באהבה אני תמיד חוזרת אליו. גם בטוב וגם כשאירא רע אני יודעת שהוא תמיד עמדי. זה כמו לשמוע שיר של אהוד בנאי על אי נידח בברזיל. זה מיד מזכיר לך לאן אתה שייך.

דקלה מדגמנת לוק סרוג

צולם ביום חול

הבנות שנייה לפני כניסת שבת

צולם ביום חול

דג חריף (לפעמים יותר,לפעמים פחות,תלוי בפלפל החריף) לשבת

ל- 6 אורחים רעבים בערב שבת




חומרים:

דג מפולט מהסוג המועדף עליכם
1 לימון
כף שמן

4 גמבות אדומות

5 עגבניות השימוש הוא רק בליבה ללא הקליפה או קופסאת שימורים של עגבניות חתוכות וקלופות.

1 פלפל חריף ירוק טרי

9 שיני שום

חצי בצל קצוץ

חופן כוסברה חתוכה. רק עלים ללא הגיבעולים
תבלינים: פפריקה חריפה, כורכום, אבקת מרק עוף, פלפל שחור ומלח



הערת האשכנזיה- לא לפחד ולשים כמות נאה מהתבלינים.

להכנת הדג:

מנקים את הדג היטב ומשרים בקערה עם מיץ לימון למשך שעה/שעתיים.
בסיר מטגנים שמן, שום, בצל ופלפל חריף אחד חתוך לקוביות עד הזהבה לאחר מכן מוסיפים את חתיכות הגמבה והעגבניות עד לאידוי. ומתבלים בתבלינים היבשים ו- 3/4 מכמות הכוסברה. ומבשלים כ- 7 דקות.

מעל הרוטב מסדרים את חתיכות פילה הדג ומשפרים את הטעם עם התבלינים ומעל מפזרים את הכוסברה שנישארה.


לסיר נוסיף כוס מים ונכסה לחצי שעה ונבשל עוד רבע שעה ללא מכסה.

במידה ותרצו יותר רוטב ניתן להוסיף עוד מים.

הערת האשכנזיה 2- הכי טעים לאכול עם חלה טרייה וללא סכו"ם!!!!



שבת שלום